ספר 

דיני גיטין

למורינו ורבינו חכם סלח נקאר זצ"ל 
דיין בעיר בגדאד עיראק 
ופה ארה"ק רב בית הכנסת ארם נהריים חולון

יוצא לאור ע"י הנכד יוסף נקאר הי"ו 

תוכן         

כתב יד נוסח שטר הרשאה     

כתב יד סדר חליצה בבוקר

הסמכות לשחיטת עופות ובהמות    

תולדות המחבר

הקדמה

הלכות השמות הנכתבים בגט

דינים השייכים לגט

סדר הגט

נוסח הגט

סדר גט שני

סדר גט שליחות מיד הבעל ליד השליח

נוסח שטר הרשאה

סדר נתינת הגט מיד השליח ליד האשה

סדר שליח ראשון שעושה שליח שני שלא בפניו

סדר נוסח ההרשאה של שליח השני שלא בפניו

סדר הגט מיד השליח השני ליד האשה

סדר חליצה בערב

סדר חליצה בבוקר

סדר חליצת אטר רגל

דרשה לבר-מצוה דרוש א'

דרשה לבר-מצוה דרוש ב'

סיום מסכת מגילה

כתב יד נוסח שטר הרשאה

כתב יד סדר חליצה בבוקר 

הסמכות לשחיטת עופות ובהמות

תולדות חייו

חכם סלח רפאל חי נקאר נולד בבגדאד שבבבל, בראש השנה ב' בתשרי תרס"ח 10.9.1907, להוריו יוסף חיים ועזיזה. בילדותו למד תחילה במדרש תלמוד תורה, לאחר מכן נאסף יחד עם עוד מספר צעירים כשרונים, ע"י אגודת תומכי תורה, אשר הכניסתם לישיבת בית-זילכה. הוא למד אצל הרה"ג נסים כצ'ורי ואצל הרה"ג יהושע משה זצ"ל. בשנת תרפ"ו 1926 הוסמך לשחיטת עופות, ובשנת תר"ץ 1930 לשחיטת בהמות, ולאחר מכן נתמנה כשוחט ובודק בבית המטבחיים, וגם נתמנה לדיין. העיד עליו הרה"ג יהושע משה זצ"ל: "חריף ויש לו שכל חד".

בשנת תרצ"ו 1936 עלו האב יוסף, והאם עזיזה, האחים מאיר, שולה, וציונה לישראל אבל סבא סלח לא עלה, כי הוא היה נשוי, ובארץ היה קשה למצוא עבודה, ולא היה לו מקצוע. היחסים עם הערבים היו בדרך כלל טובים, עד שבזמן מלחמת העולם השניה, קשרו הערבים קשר עם הגרמנים ובליל חג השבועות 1941 פרצו הפרעות ה"פרהוד" הערבים בזזו ורצחו ביהודים.

בשנת תשי"א 10.5.1951 בד' באייר, יום לפני חג העצמאות, עלה סבא ושאר המשפחה בעליה ההמונית. שם בעיראק הם חיו על רמה, ובארץ היו קשיים. היה אסור להם להביא כסף אבל בכל זאת הם הצליחו להביא קצת כסף. בארץ הם היו תחילה בפרדס חנה, אחר כך עברו לשכונת התקוה. בשנת תשל"ב 1972 עברו לגור בחולון. בתחילה הלך ללמד בבית-ספר, אחר כך עבד ב-פי גלילות. הוא היה רב בית הכנסת ארם נהריים. הוא נפטר בז' באדר תשנ"א 1991 בגיל 84 תנצב"ה.

מקורות : גולים וגאולים יהדות בבל מאת: אברהם תווינה. קץ הימין מאת: הרב יהושע משה. עבודת גמר של ענבל לוז "משפחתי כחלק מיהדות עיראק".

הקדמה

נאמר בתורה: 1"כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא-חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו": ותרגם אונקלוס: ויכתוב לה גט פטורין. פרוש המילה גט = שטר-ספר כריתות 2דבר הכורת בינו לבינה. גט בגימטריא י"ב 3שצריך י"ב שורות בגט. ודרשו חז"ל 4"וכתב לה" לשמה שצריך לכתוב הגט לשם האיש והאשה. 5לגט יש שני חלקים, טופס הגט – שיכול הסופר להכין אצלו הרבה טפסים. וטורף הגט – שם האיש ושם האשה הזמן ו"הרי את מותרת לכל אדם", שהם עיקר הגט, וצריכים להכתב לשמה. 6נחלקו חכמים איזה עדים הם עושים את הגרושין, רבי אליעזר אומר עדי מסירה כרתי, כלומר העדים שרואים את מסירת הגט הם עושים את הגרושין, ורבי מאיר אומר עדי חתימה כרתי, כלומר העדים החתומים על הגט הם עושים את הגרושין, והלכה כרבי אליעזר עדי מסירת הגט מיד האיש ליד האשה הם עיקר הגט, ובכל זאת 7תקנו חכמים שיהיו העדים מפרשים שמותיהם בגט שאם ימותו העדים לא יבוא הבעל ויערער על הגט. וגם תקנו זמן בגט שמא תהיה אשתו קרובתו ותזנה כשהיא תחתיו ויכתוב לה גט אחר הזנות ויתן לה, ואם לא יהיה בו זמן יכולה לומר קודם הזמן נתגרשתי .

שלוחו של אדם כמותו בגיטין. לכן אדם ששולח גט לאשתו כאילו הוא עצמו הביא לה את הגט. 8יש שלוש סוגים של שליח להביא גט :

האשה שעושה שליח לקבל לה גיטה מיד בעלה, הוא הנקרא שליח קבלה, ומשיגיע הגט ליד השליח תתגרש בו מיד כאילו הגיע לידה .

הבעל עושה שליח להוליך הגט לאשתו , וזה הוא שליח הולכה, ואינה מגורשת עד שיגיע הגט לידה .

האשה שולחת שליח להביא לה גיטה מיד בעלה, וזה הוא שליח הבאה .

9לפני שנותן הבעל הגט יאמר הרב לעדים שיהרהרו תשובה בלבם אפילו הם מוחזקים לצדיקים גמורים שמא עברו עבירה שנפסלים בה.

10נהגו שהשולח גט ממקום למקום שעושה הרשאה שהוא נותן לשליח רשות לתת גט לאשתו ולעשות כמה שלוחים שירצה

11צריך שיבטל כל מודעה קודם שיתן הגט, שאם מסר מודעה בפני שנים ואמר: גט שאני רוצה ליתן לאשתי דעו שאני אנוס ליתנו ולכן אני אומר בפניכם שיהא בטל, הרי הוא בטל. לכן צריך שיבטל קודם כתיבת הגט כל מודעה שמסר. ויאמר כן : הריני מבטל כל מודעה שמסרתי על גט זה וכו' .

ברצוני להודות לידידי ר' יעקב זמיר הי"ו ממרכז מורשת יהדות בבל שהביא לי חומר ותעודות של סבא, ימלא ה' כל משאלות ליבו לטובה , אמן .

ויהי רצון שנזכה לגאולה שלימה ובניין בית מקדשינו בב"א. 

  מקורות:

1 דברים כ"ד א'.

2 קידושין ה  

3 תוס' גיטין ב

4 גיטין כ"ה .

5 שם : שם .

6 לפי גיטין ג:

7 רמב"ם הלכות גירושין פרק א' הלכה כ"ד .        

8 רמב"ם הלכות גירושין פרק ו' הלכות א ' – ד ' 

9 שו"ע סדר הגט סעיף ב'.

10 טור אה"ע סי' קמ"א.

11 שו"ע אה"ע סי' קל"ד סעי' א'-ב'.

כותבין שם האיש והאשה וזה הוא תורף הגט (טור סי' קכ"ט)
וצריך לדקדק בכתיבת השמות שיהיה נכתב כראוי:

הלכות השמות הנכתבים בגט

שם אג'אי, כותבים אותו באלף וביו"ד כמו שהעידו לפנינו אנשי פרס שכך כותבים שם אג'אי:

שם בבאי, כך צריך ליכתוב:   

שם בנימן, כן צריך לכתוב חסר יו"ד , מר"ן סימן קכ"ט סעיף למ"ד:

שם דוד, כותבים אותו בלא יו"ד שם סימן קכ"ט סעיף כ"ו:

שם רפאל,  כן צריך לכתוב , עזרת נשים, שמות הגיטין:

שם זבולון, בשני ווין , שם חדש:

שם חנכה, חסר וא"ו אח"ז אמרו הרבנים חנוכה בוא"ו כמו שאמר הרב שם חדש:

שם חייא'ווי, בשני יודים ושני ווין:

שם חיו , ביו"ד אחד , תעלומות לב אות יו"ד ,י"א :

שם טאווס , כצ"ל עיין מזה"ג, עיין תעלומות לב ועיין יד אהרון:

אם הוא כהן או לוי כותבין פלוני הכהן בן פלוני הכהן, יד אהרון:

אם יש לו שם אחר צריך לכתוב פלוני דמתקרי פלוני הכהן,סדר הגטין מכל את כ"ד:

אם יש לו שם כנוי צריך לכתוב השני שמות, יכתוב פלוני  דמתקרי פלוני, ואם היא אשה כותבין פלונית דמתקריא פלונית:

אם יש לעיר שני שמות כותבין מתא פלונית דמתקריא פלונית ועיין סימן קכ"ח סעיף ג'. וש"ח סי' וא"ו אות ח':

מי שיש לו ג' שמות כותבים פלוני דמתקרי פלוני דמתקרי פלוני, כשכותבין המכונה יכתבו המכונה השני בוא"ו:

אם לא כתב העומד ביום וכתב העומד פה אין קפידה, תעלומות לב ח"ג אות ל"ב בסדר הגט:

אם כתב תיבת העומד בלא וא"ו אין להקפיד,שם:

אם יש כינוי לאישה כותבין המכונית , שם חדש משם יד אהרון, אם שם הכנוי הוא שם גנאי  אין כותבין אותו בגט, הגהה סי' קכ"ט, ואם נכתב כשר בדעבד, שם חדש סי' ז' אות י:

מנהג ירושלים לכתוב וחניכה בה' לבסוף, וגם אין עושין רושם על תיבת בגדאד:

אם שם אחד העדים כשם אבי העד חבירו לכתחילה צריך העד לשלש,שם חדש סי' י"ד ובמקום עיגון כגון גט שבא ע"י שליח ינתן בלא שלוש כמו שכתבו הנ"ל אות ט':

אם דילג הסופר תיבת היום כשר ש"ח:

שם יהושע , נוהגין לכתוב יהושע דמתקרי שוע:

שם יחייה , בשני יודין וה' בסוף י"א , תעלומות לב אות ט"ו:

שם  חודאדאה כן צריך לכתוב:

שם  מרדכי ונקרא מראד, כותבין מרדכי דמתקרי מראד, חיים שאל אות כ"ו סי' ל"ח, ומשם נראה אפי' אם נקרא מראד לבד ואין נקרא מרדכי אפילו הכי כותבין מרדכי דמתקרי מראד כיון שידוע שעיקר השם הוא מרדכי:    

שם מוסה, אם נקרא כן בשעת המילה כותבין שם מוסה בלבד, דלא גרע משם חניכתו דכשר כמו שכתב מר"ן סי' קכ"ט סעי' א', ואם בשעת המילה קראוהו משה ואח"כ  נקרא מוסה כותבין משה דמתקרי מוסה:

ושם מוסה כותבין אותו בה' כמ"ש  י"א:

שם סימן-טוב, כותבין אותו בשני תיבות בשיטה אחת , שו"ת מהרשד"ם סי' קכ"ט , וכן שם יום טוב , וכן בן ציון, צריך לכתוב קרוב לב' תיבות בתיבה אחת יד אפרים ערך כ' פשוט י"א ערך יו"ד  ומ"מ אם מקרב אותו שיהיו נראין קצת לתיבה אחת לא הפסיד, ויקרא  אברהם, וספר בן שלמה בדבר אליהו, אות ס' סי' ה':

שם עבדאללה, כן צריך לכתוב ונכון לכתוב בשתי תבות כעין תיבה אחת ויותר נראין ב' תיבות מתיבה אחת, תעלומות לב כ':

שם עבדיה, כצ"ל חסר וא"ו, תע"ל ח"ב סי' וא"ו, וסיים אם רגיל השמש לחתום עובדיה בוא"ו חותמין בוא"ו:

שם עזיאל, כצ"ל, כנה"ג סי' קנ"ד בסדר הגט: 

שם עקטיא, כצ"ל באלף: 

שם עקיבה, כצ"ל בה', ועיין תע"ל הביא ג' סברות יעו"ש: 

שם עקביא, כצ"ל ואם חותם בה' אין משגיחין על חתימתו, תע"ל ח"ג אות ט':

ראובן וקוראין אותו  נונו מפני שנקרא ע"ש העת אפ' אם נשתקע שם העצם לגמרי כותבין ראובן המכונה נונו,וכן בשם האישה, ג"מ סי' מ"ז אות כ"ד, וכן ה"ה שם ניני ושם ג'אלי:

שם שינא , כצ"ל, ברכת המים דף ל"ג ע"א אות ט' וכןשם שנדל יעו"ש:

אליזא, כצ"ל : אלויזה כצ"ל : תע""ל ח"ב אות ה':

מאדלין צריך לכתוב אל"ף אחר המי"ם:

מרסיל , בלא אל"ף אחר המי"ם:

ג'אמילה , כצ"ל תע"ל:

ג'אליה , כצ"ל:

הילה , כצ"ל: 

מנירה , כצ"ל בלא וא"ו:

כ'אתון , צ"ל אל"ף אחר הכ"ף, ואין לפסול אם כתב בלא אלף, עיין סי' קכ"ו סעי' כ':

ללווה  , כצ"ל, דבר אליהו של הרב תע"ל:                         

מולה  , צ"ל ה' בסוף וחסר אל"ף תע"ל ח"ב אות ט':

חרייה , נאג'ייה כן צריך לכתווב:

סיניורא , כצ"ל  תע"ל  סי' ס' אבל אם יודעת ליכתוב וחותמת את השיטה בסוף בה' לבסוף יכתבו בגט כמו שהיא חותמת כ"ש סי' קכ"ט ס"ק נו"ן:

מלורא , כצ"ל לפי שהוא שם ספרדי:

פרידא כצ"ל תע"ל:

רינה כצ"ל וה' לבסוף:            

רוזא , באל"ף , תע"ל  ערך וא"ו אות ד':

כנינה , כצ"ל  ה'  לבסוף:

רחל, אם בעת הלידה נקראת רחל ואח"כ קראו אותה ג'חלה צ"ל רחל דמתקריא ג'חלה, ואפ' אם בעת הלידה נקראת ג'חלה לבר אפ"ה כותבין רחל דמתקריא ג'חלה, כמ"ש מור"ס לגבי אלחנן חנן סי' קכ"ט:

אם בעת הלידה קראו אותה שם אחד ואח"כ נקראת שם אחר כותבין שני גיטין, ויכתבו בגט הראשון שם שקוראין אותה בו עתה ובגט הב' יכתבו שם הלידה:

דינים השייכים לגט 

מי שארס אשה ואח"כ בא עליה שלא לשם אישות כותבין בגט ארוסתי, כמ"ש שש"א סי' קכ"ו וכן עשינו מעשה, והריטב"א בחידושיו לקדושין ד' יו"ד צדד דאפי' בא עליה לשם נשואין ארוסה מתקריא:

 

אם יש ספק בשם אבי המגרש או המתגרשת  לא יכתבוהו בגט וגם ידלגו תיבת ולאבהתי או ולאבהתיכי , קינין מדות ד' מ"ה ע"ב , ואם טעה הסופר וכתב ולאבהתי יש להכשיר פק"ק סי' קכ"ו, גט פשוט סי' קכ"ו:

יכולים לעשות ב' חליצות ביום אחד דהינו לאחר גמר הראשונה והלכו החולצת  והיבם, ימתינו מעט ויעשו החליצה השנית, וכן ב' גיטין  לשני אנשים ביום אחד, חיד"א בליקוטים בסוף ספר מראית העין סי' כ' אות ז', וכן עשינו מעשה:

בגט הולכה שאין כותבין שם מקומה ולאתריכי וטעה הסופר וכתבו עיין גט פשוט סי' קכ"ו ס"ק ל"ח , חיים שאל ח"א סי' ט"ל שהכשיר הלכה למעשה :

הקרוב יכל להיות שליח, אה"ע סי' קמ"א סעי' ל"ב וכן אנחנו נוהגים לעשות , וכן כתב הרב שר"ח:

ששם אבי  המגרש ושם אבי העד שוים המנהג לשלש בשם העד, חיים שאל  ח"א  סי' ט"ל סעי' א':

אם לא כתב העד כי אם שמו ושם אביו ולא כתב עֵד אין בו בית מיחוש, ישרי לב אות ג' סעי' יד:

אם צריך ב' גיטין בשביל  שם שנשתקע ולא נתנו כי אם גט אחד בשם הרגיל סגי  בדעבד  כשאינו מתרצה לכתוב עוד גט שני. שר"ח באסיפך סי' מ' אות ט' בסופו , וכן עשינו מעשה :

חשון בואו א' וכותבין בגט מרחשון , וטוב לכתוב בתיבה אחת יד אהרון, דף ק"ב  ע"ב אות כ"ו:

אייר בשני יודי"ן  סי' קכ"ו סעי' כ"ג:

ניסן, אייר, סיון, תמוז, אב, אלול, תשרי, מרחשון, כסלו, טבת ,שבט, אדר, לירח אדר הראשון, לירח אדר השני

סדר הגט

1. יתוודו  החכם והסופר והעדים ויהרהרו תשובה:

2. ישאל החכם שלא יהיו העדים קרובים זל"ז ולא להמגרש ולא להמגרשת:

3. יתפשרו עם הסופר בשמות קודם כתיבת הגט:

4. יחקור אם המגרש והמגרשת גדולים:

5. אם הקלף והדיו והקולמוס וכל כלי הכתיבה של הסופר:

6. ישאל לסופר אם הוא כרצונו:

7. תביא הכתובה ותתננה לבעל או תמחול לו ע"י קינין ולא תשאר הכתובה עליו: 

8. ישאל החכם לאיש ולאשה אם יש להם כנוי או ב' שמות, אם הם כהנים או לויים:

9. יאמר המסדר לבעל אם שואלו דבר אל ישיב ,,הן הן " ב' פעמים או ,,לאו לאו" ב' פעמים אלא פעם אחת:

10. יאמר החכם  לבעל אם נשבעת או עשית תקיעת כף או נדרת או קבלת עליך חרם ליתן גט לאשתך [ארוסתך] פב"פ ותאמר אח"כ אנוס היתי מחמת זה : ישיב הבעל, לא נדרתי או נשבעתי אלא אני רוצה ליתן גט בלב שלם ובנפש חפצה בלי שום תנאי:

11. ויאמר החכם אעפ"כ שמא נדרת או נשבעת ולאו אדעתך נתיר לך את השבועה : ויאמר לו החכם אשור בנוסח זה:_____________

אם נדרתי או נשבעתי לגרש את אשתי [ארוסתי] פב"פ ולאו אדעתי אני מתחרט ואם היתי יודע שאתחרט לא היתי נודר או נשבע ועכשיו עשו לי התרה ויתירו לו : ואח"כ אומר לו שמא נשבעת שלא ליתן גט לאשתך [ארוסתך] פב"פ ונתיר לך את הנדר וכו' הנז"ל , וכן בשליחות:

12. ישאל החכם לבעל ויאמר לו שמא עשית מודעה או אמרת שום  דבר המזיק לגט [לשליחות] ויאמר לא אמרתי שום דבר ולא מסרתי שום מודעא, ויאמר לו שמא אמרת שום דבר צריך לבטל אותם הדברים ויאמר לו אשור בנוסח זה:_______________

אם באולי אמרתי שום דבר או דברים שמאותו דבר או מאותם הדברים ימשך בטול או פסול או גרעון כח לכתיבת הגט[השליחות] הזה וחתימתו ונתינתו אותו הדבר או אותם הדברים אני מבטל אותם ויהיו כחרס הנשבר אבל כתיבת הגט הזה וחתימתו ונתינתו כשר יהיה וקיים:

ואם באולי המצא ימצא עד א' או ב' עדים שיעידו בין בכתב בין בע"פ שיאמר שאמרתי דבר או דברים שמאותו דבר או דברים ימשך  בטול או  פסול או גרעון כח לכתבת הגט  [לשליחות] וחתימתו ונתינתו הרי אני פוסל את העד או אותם העדים אבל כתיבת הגט הזה [השליחות] וחתימתו ונתינתו יהיה כשר וקיים:

13. אח"כ יתן הסופר לבעל לפני ב' עדים כל כלי הכתיבה ויאמר לו קח לך אלו הכלים שאני נותן לך במתנה גמורה ויגביהם הבעל שעור ג' טפחים כדי לזכות בה:

14. יאמר הבעל לעדים אתם העדים פב"פ ופב"פ שמעו מה שאני מצוה לסופר פב"פ, ויאמר הבעל לסופר בפני העדים:______________

אתה הסופר פב"פ הילך הדיו והכסת והניר והקולמוס ושאר כלי הכתיבה וכתוב גט זה לשמי אני פב"פ כדי לגרש בו את אשתי [ארוסתי] פב"פ וכתוב אותו לשמי ולשמה ולשם גרושין גמורין כדי שתהא מגורשת בו ממני ותהא מותרת לכל אדם, ויאמר הסופר כן אעשה:

15. אח"כ יאמר  הבעל לעדים:____________

אתם העדים פב"פ ופב"פ הוו עדים וחתמו בגט זה שיכתוב אותו הסופר פב"פ לשמי אני פב"פ כדי לגרש בו את אשתי [ארוסתי]  פב"פ  וחיתמו  בו לשמי ולשמה לשם גרושין גמורין כדי שתהא מגורשת בו ממני ותהא מותרת לכל אדם  ויאמרו העדים כן נעשה :

16. אח"כ ימסור הבעל לסופר כלי הכתיבה ויקבלם הסופר:

17. אח"כ יצוה החכם לבעל שלא ידבר שום דבר פן ירבה בדברים ויבטל הגט:

18. קודם שיחתוך הסופר את הניר וקודם שיתקן הקולמוס לצורך הגט יאמר בפני העדים:__________

אתם העדים פב"פ ופב"פ ראו שאני מתקן גט זה , והנני מתקן גט זה כמאמר וציווי הבעל פב"פ כדי לגרש בו את אשתו [ארוסתו] פב"פ והריני מתקן הכל לשמו ולשמה לשם  גרושין גמוריו כדי  שתהא מגורשת בו ממנו ותהא מותרת לכל אדם, ראו שאני מתקן:

19. אח"כ קודם שיכתוב את הגט יאמר הסופר בפיו לפני העדים נוסח זה:______________

אתם העדים פב"פ ופב"פ ראו שאני כותב גט זה , והנני כותב גט זה כמאמר וציווי הבעל פב"פ כדי לגרש  בו את אשתו  [ארוםתו] פב"פ  והריני כותב אותו לשמו ולשמה לשם גרושין גמורין כדי שתהא מגורשת בו ממני ומותרת  לכל  אדם ראו שאני כותב: 

20. ואח"כ כותב הגט מיד וטוב שיכתוב אותו מתוך הגט

זה נוסח הגט:

בשני בשבת בתשעה עשר יום לירח פ' שנת חמשת אלפים ושבע מאות לבריאת העולם למנין שאנו מונין כאן במתא בגדאד דעל נהר חדקל יתבנה אנא אברהם בן יצחק העומד היום במתא בגדאד  הנזכרת וכל שום אחרן וחניכה דאית לי ולאבהתי ולאתרי צביתי  ברעות נפשי בדלא אניסנא ושבקית ופטרית ותרוכית יתיכי ליכי  אנת  אנתתי [ארוסתי] לאה  בת  פ' העומדת היום במתא בגדאד הנזכרת וכל שום אחרן וחניכא דאית ליכי ולאבהתיכי ולאתריכי דהוית אנתתי [ארוסתי] מן קדמת דנא וכדו פטרית ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי דיתיהוייין רשאה ושלטאה כנפשיכי למהן להתנסבא לכל גבר דיתיצבייין ואנש לא יעמא  בידיכי מן שמי  מן יומא דנן ולעלם  והרי  את  מותרת  לכל  אדם  ודן  די יהוי ליכי מנאי ספר תרוכין ואגרת שבוקין וגט פיטורין כדת משה וישראל :

21. אח"כ ידקדקו בגט היטב שלא יהיה חסר אות או יתר אות או דיבוק או פירוד או פסול אחר:

22. אחר שניתייבשה הכתיבה היטב יחתמו העדים וכל אחד אומר לחבירו, נוסח זה קודם שיחתום:___________

אתה העד פב"פ ראה שאני חותם בגט זה והנני חותם בגט זה כמאמר וציווי הבעל פלוני בן פלוני כדי לגרש בו את אשתו [ארוסתו] פלונית בת פלונית והריני חותם בו לשמו ולשמה לשם גרושין גמורים כדי שתהא מגורשת בו ממש ותהיה מותרת לכל אדם, ראה שאני חותם:

23. אחר שנתייבשו החתימות מביאים הסופר והעדים את הגט להרב המסדר ויבדוק אותו היטב:

24. וטוב שיקרא הרב את הגט כנגד גט אחר:

25. אחרי זה יקח הרב את הגט מיד הסופר  וישאל לסופר:_____________

26. אתה הסופר פב"פ כתבת גט זה: הן:

27. אתה מכירו: הן :

28. יש לך בו סימן: הן :

29. צוה לך הבעל פב"פ לכתוב: הן :

30. אמר לך הבעל פב"פ לכתוב אותו לשמו ולשם אשתו [ארוסתו] פב"פ   לשם גרושין גמורין: הן :

31. אמר לך הבעל אותן הדברים בפני העדים: הן :

32. נתן לך הבעל הדיו והניר והקולמוס וכל כלי הכתיבה בפני העד:      הן :

33. אמרת בפיך קודם שהתחלת לכתוב הנני כותב גט זה כמאמר וציווי הבעל פב"פ כדי לגרש בו את אשתו [ארוסתו] פב"פ לשמו ולשמה לשם גרושין גמורין: הן :

34. היו העדים אצלך כשכתבת לכל הפחות שטה ראשונה:         הן :

35. אח"כ ישאל לעדים:_____________

36. אתם העדים פב"פ ופב"פ מכירים אתם זה הגט:                    הן :

37. ראיתם אתם שזה המגרש צוה לסופר פב"פ לכתוב זה הגט על הניר והדיו והקולמוס של הבעל פב"פ  כדי לגרש בו את אשתו [ארוסתו] פב"פ לשמו ולשמה לשם גרושין גמורין: הן:

38. שמעתם מפי הסופר פב"פ שאמר הנני כותב גט זה כמאמר וציווי הבעל פב"פ  כדי לגרש בו את אשתו [ארוסתו] פב"פ לשמו לשמה לשם גרושין גמורין: הן :

39. מכירים אתם שזהו הגט שכתב אותו הסופר על אותו הדיו והנייר והקולמוס של הבעל  פב"פ הן :

40. היתם אצל הסופר לכל הפחות שטה ראשונה: הן :

41. אח"כ יקראו העדים את הגט עם הרב המסדר בקול רם ובדקדוק לשון:

42. אח"כ ישאל הרב לעדים כל אחד בפני עצמו:__________________

43. אתה העד פב"פ זהו חתימתך: הן :

44. זהו חתימת חברך: הן :

45. אתה מכירה: הן :         

46. צוה לך המגרש לחתום בגט זה לשמו ולשם אשתו [ארוסתו] לשם גרושין גמורים: הן:

47. שמעת מהמגרש שצוה גם כן לחברך פב"פ שיחתום בגט זה לשמו ולשמה לשם גרושין גמורים:    הן :

48. אמרת בפיך קודם שהתחלת לחתום הנני חותם בגט זה כמאמר וציווי הבעל פב"פ כדי לגרש בו את אשתו [ארוסתו] פב"פ לשמו ולשמה לשם גרושין גמורים:    הן

49. שמעת שאמר חברך גם כן בשעה שחתם, שחותם בגט זה כמאמר וציווי הבעל פב"פ לשמו ולשמה לשם גרושין גמורים: הן :

50. ראית שחברך נם כן חתתם בפניך: הן :

51. היה חברך אצלך שחתמת: הן :

52. כדברים האלה שואל הרב לעד השני

53. צריך שיהיו עשרה אנשים חוץ מהבעל:

54. אם יש בעיר אחר ששמו כשם המגרש ושם אשתו כשם המגרשת אינו יכול לגרש אלא בפני חבירו:

55. יהיה הגט ביד הסופר והרב המסדר ישב באמצע והעדים צריכים לעמוד הגדול לימינו והקטן לשמאלו והאשה והבעל לפניו: 

56. ישאל הרב לבעל אתה פב"פ מרצונך אתה רוצה ליתן גט זה: ויאמר: הן :

57. אם קבלת עליך שום חרם או שבועה לגרש נתיר לך השבועה, ויעשו לו התרה:

58. אח"כ אומר לו שמא נשבעת שלא לגרש נתיר לך, ומתירין לו כסדר הראשון :

59. אח"כ יבטל המודעות כסדר הראשון, כנז"ל:

60. יכפול המסדר את הגט ויקחהו בארבע לוויותיו וימסרהו ביד הבעל ויאמר לו תפוס גט זה עד שאומר לך שתמסרהו לאשתך:

61. ישאל הרב לאשה אם מקבלת גט זה מרצונה ואומר: הן:

62. יאמר הרב לכל העומדים שם טרם ינתן הגט שלא להוציא לעז על הגט:

63. אח"כ יצוה הרב לאשה להסיר הטבעת שלא יהיה דבר חוצץ בין הגט לידה:

64. אח"כ תגלה פניה ויאמר לה דעי שבגט זה תהיי מגורשת מבעלך ותהיי מותרת לכל  אדם:

65. אח"כ תוציא את ידה ותפתחם ותקרבם יחד ותגבהם למעלה לקבל הגט ויזהיר אותה שלא תקפוץ ידה עד שיאמר לה הרב:

66. יצוה לעדים תראו שהבעל מוסר הגט ושמעו שנותנו לה לשם גרושין גמורין:

67. יאמר הרב לבעל אמור מה שאני אומר לך מלה במלה:___

68. הרי זה גטך, והתקבלי גטך זה, והרי את מגורשת בו ממני מעכשיו ומתרת לכל אדם:

69. הודא האד'א גיטך, וסתקבלי גיטך האדא והודא אנתי מטל'קה בינו מני מן הל סאעה ומחללה לכל אר'עי:

70. אח"כ יתן הבעל הגט בידה ויסיר ידו ממנה מכל וכל ותלך בו ארבע אמות:

71. יאמר הרב לאשה השאילי הגט לקוראו ב' פעמים ויקראו אותו הרב והעדים:

72. אחר הקריאה יאמר הרב לסופר:____________________

73. אתה הסופר פב"פ מכיר אתה את הגט שכתבת לבעל פב"פ לשמו ולשם אשתו [ארוסתו] פב"פ לשם גרושין גמורים: הן :

74. זהו גט שכתבת: הן :     

75. יש לך בו סימן: הן :

76. אתה העד פב"פ זהו חתימתך: הן :

77. זהו חתמת חברך: הן :

78. וחוזר ושואל לעד השני כנ"ל:

79. אח"כ יאמר לשני העדים:____

אתם העדים פב"פ ופב"פ מכירים שזהו הגט שחתמתם בו כמאמר וציווי הבעל פב"פ לשמו ולשם אשתו [ארוסתו] פב"פ לשם גרושין גמורים:  הן :

80. אח"כ יקרע את הגט קרע בית דין [שתי וערב], ויצוה לאשה שלא תתארס עד צ"ב יום,  ואסורה להנשא לכהן, ואם היא מעוברת או מניקה עד מלאת לה כ"ד חדש מיום הלידה:

81. וזהו נוסח מעשה בית דין ביד האשה שנתגרשה:_________________

מהודעין אנן ב"ד דחתומי מטה כי באה האשה פב"פ ונתגרשה בפנינו מבעלה פב"פ ביום פ' בכך וכך לחדש פ' שנת פ' בגט כריתות  כשר  כדת  וכהלכה ולכך  היא מותרת להנשא לכל גבר די תצבא חוץ מכהן ולראית האמת וצדק חתמנו שמותינו ביום וכו':

סדר גט שני

1. אם יש לבעל ב' שמות או לאשה ב' שמות ונשתקע שם אחד מהם יעשו ב' גיטין:

2. וזה הוא סדרן:______________

3. גט ראשון יסדר אותו בשם הנקרא בו עכשיו כסדר וכמשפט גט סתם ככל הכתוב והמפורש לעיל עד גמר כתיבה וחתימה בלי שום מגרעת:

4. אחר שנכתב ונחתם כראוי יקחו הרב והעדים סימן מובהק וידקדק המסדר הגט בו כראוי ככל הצורך וישמרהו המסדר אצלו:            

5. ויחזור המסדר לשאול לבעל כאשר עשה בגט הראשון, ויחזור  הרב  ויסדר גט שני:

6. יזכיר שמו ושם האשה בשעת הסדר כמו שיכתוב בגט השני:

7. יאמר הרב לבעל שיצוה לעדים ולסופר ויאמר בנוסח זה:_____

אתם העדים פב"פ ופב"פ שמעו מה שאני מצוה לסופר פב"פ, ויאמר נוסח זה לסופר:__________

אתה הסופר פלוני בן פלוני כבר צויתיך שתכתוב גט לשמי אני פב"פ, וכבר כתבת אותו גט, ואותו הגט בתוקפו וכשרותו הוא עומד, ואיני מבטלו אלא בשביל ספק שנסתפק המסדר. רצה המסדר שיכתב ויחתם וינתן גט שני לאשתי [ארוסתי] פב"פ  כדי שתתגרש אשתי [ארוסתי] פב"פ בגט היותר כשר כפי הדין, וכן רצוני וכונתי גם כן, ולכן אתה הסופר פב"פ הא  לך  הכסת והדיו והנייר והקולמוס וכל כלי הכתיבה וכתוב גט זה לשמי אני פב"פ כדי לגרש  בו את אשתי [ארוסתי] פב"פ, וכתוב אותו לשמי ולשמה לשם גרושין גמורין כדי שתהא מגורשת בו ממני ותהא מותרת לכל אדם:

8. אח"כ יאמר הבעל לעדים:__________________

אתם העדים פב"פ ופב"פ כבר צויתי אתכם לחתום בגט שיכתוב אותו הסופר פב"פ לשמי אני פב"פ כדי לגרש בו את אשתי [ארוסתי] פב"פ כדי שתהא מגורשת בו ממני ותהיה מותרת לכל אדם, וכבר כתב הסופר אותו הגט וחתמתם אתם העדים בו והנה הגט ההוא בתוקפו ובכשרותו הוא עומד ואיני פוסלו, אלא בשביל ספק שנסתפק הסופר בשמי [בשם אשתי] שבזמן המילה [הלידה] קראו אותי [אותה] בשם פלוני ועכשיו קוראים אותי [אותה] פ' רצה המסדר שיכתוב ויחתתם וינתן גט שני כדי שתתגרש בו אשתי [ארוסתי] פב"פ בגט היותר כשר לפי הדין וכן רצוני וכונתי גם כן, לכן אתם העדים פב"פ ופב"פ הוו עדים וחתמו בו לשמי ולשמה לשם גרושין גמורין כדי שתהיה מגורשת בו ממני ותהיה מותר לכל אדם:  ויאמרו העדים כן נעשה:

9. לאחר שיכתוב הסופר גט שני יתנו הסופר והעדים בו סימן מובהק כמו שנזכר בסדר הגט, וינחנו אצלו: 

10. יקח המסדר גט שני ויעשה הכל כמשפט הראשון אלא כשיזכור השמות יזכיר כמו שכתבנו בגט השני:

11. בשעת נתינת הגט כשהגט בידו יאמר הבעל לאשה נוסח זה:____________

כבר גרשתיך בגט הראשון ואותו הגט ואותם הגרושין בתוקפם ובכשרותם הם עומדים ואיני מבטל לא את הגט ולא את הגרושין אלא בשביל הספק שנסתפקו החכמים בשמי [בשמך] שבתחילה בשעת המילה [הלידה] קראו אותי [אותך] פ' ועכשיו קוראים אותי [אותך] פ' לפיכך הסכימו החכמים להכתב ולהחתם ולהנתן גט שני כדי שתהיי מגורשת בגט שהוא יותר כשר לפי הדין וכן רצוני וכונתי:

12. הרי זה גטך, והתקבלי גטך זה, והרי את מגורשת בו ממני מעכשיו ומותרת לכל אדם:

13. הודה האד'א גיטך,  וסתקבלי גיטך האד'א, והודה אנתי מטל'קה בינו מ'ני מן הל סאעה ומחללה לכל אד'ע:

גט שליחות מיד הבעל ליד השליח

1. יזמין ב' עדי הרשאה מלבד עדי הגט ויתוודו ויהרהרו תשובה יחד עם  עדי הגט והדיינים:

2. לא יהיה השליח לא קטן ולא סומא ולא חשוד על עבירות דאורייתא, אבל אם חשודים על דברי סופרים אינו נפסל:

3. עדי ההרשאה צריכים להיות יודעים לקרות ההרשאה בכל הלכותיה:

4. צריך המגרש להשוות עם עדי ההרשאה קודם שיצוה לסופר שיכתוב  הגט:

5. קודם שיעשה הרב ההתרות וביטול המודעות, יאמר הרב לעדי ההרשאה שמעו שהבעל מבטל  המודעות  ואח"כ  יעשה הרב  לבעל התרות  ובטול מודעות כמו שכתבנו לעיל:

6. קודם שיתן הסופר לבעל כלי הכתיבה יאמר הרב לשליח שאם יהיה שליח אסור לישא המגורשת:

7. גם קודם שיתן הבעל לסופר כלי הכתיבה יאמר הבעל לעדי ההרשאה תשמעו שאני ממנה שליח לפב"פ להוליך גט לאשתי [ארוסתי]:

8. אח"כ יאמר הבעל לשליח: הנני פב"פ ממנה אותך אתה פב"פ להיות שלוחי להוליך גט לאשתי [ארוסתי] פב"פ וליתן אותו לידה בכל מקום שתמצאנה ותהא ידך כידי, ועשייתך כעשייתי, ופיך כפי, ודבורך כדיבורי, ונתינתך כנתינתי, ונותן אני לך רשות מעכשיו לעשות שליך במקומך, ושלוחך שליח ושליח שלוחך שליח, אפילו עד מאה שלוחים, ואפילו בלא אונס, ואפילו בעיר אחרת ע"י כתב שלא בפניו, עד שיגיע גט זה ליד אשתי [ארוסתי] פב"פ ותכף כשיגיע גט זה לידה מידך או מיד שלוחך או מיד שליח שלוחך ואפילו עד מאה שלוחים ואפילו בלא אונס תהא אשתי [ארוסתי] פב"פ מגורשת בו ממני ומותרת לכל אדם, והריני מקבל עלי בחרם ובשבועת התורה שלא אבטל לא את הגט ולא את השליחות:

9. כשיאמר הבעל ידך כידי יאחוז יד ימינו ביד ימין השליח:

10. ויאמר השליח בלב שלם ובנפש חפצה גמרתי לעשות דבר זה:

11. טוב שהבעל גם כן יאמר כן:

12. אח"כ יאמר הרב לשליח ראה מה שנותן הבעל לסופר ושמע מה שיאמר הבעל לסופר ולעדים ומה שיאמרו הסופר והעדים:

13. אח"כ יתן הסופר לבעל כל כלי  הכתיבה ויעשה כסדר גט הנהוג:

14. כשיתחיל הסופר לכתוב הגט יהיה השליח עם הסופר כשיכתוב הזמן ושם האיש ושם האשה:

15. קודם שיסיים הסופר כתיבת הגט יצא השליח לחוץ ואפי' שאין לו צורך לצאת:

16. קודם שיצא השליח לחוץ צריך לעשות סימן מובהק בגט ובקלף:

17. צריך שיחזור השליח קודם שיחתמו העדים כדי שיראה  בשעה שחותמים העדים, וצריך השליח שישמע מהעדים בשעה שאומר כל אחד לחברו אתה העד פב"פ ראה שאני וכו':

18. אח"כ ישאל הרב לסופר ולעדים כסדר גט ראשון קודם מסירת הגט כמו שכתבנו לעיל:

19. צריך שיהיו עשרה בני אדם בשעת מסירת הגט ועדי המסירה והשליח מהמנין:

20. אח"כ ישאל הרב לעדי ההרשאה:_________________

21. אתם העדים פב"פ ופב"פ שמעתם מפי הבעל פב"פ שמנה את פב"פ להיות שלוחו להוליך גט לאשתתו [לארוסתו] פב"פ:       הן :

22. שמעת מפב"פ שנתרצה להיות שלוחו:      הן :

23. אח"כ ישאל לשליח אם היה שם בשעת כתיבת הגט וחתימתו לשמו ולשמה לשם גרושין גמורין:  הן :

24. אח"כ יאמר הרב לעדי ההרשאה שמעו שיעשה הבעל בטול מודעות, ויעשה הרב לבעל התרות וביטול מודעות, ויאמר הבעל בשעת בטול מודעות הריני מקבל עלי בחרם ובשבועת התורה שלא אבטל לא את הגט ולא את השליחות:

25. גם השליח יעשה התרות ובטול מודעות:

26. יאמר הרב יש חרם קדמון של כל מי שמוציא לעז על הגט:

27. אח"כ יאמר לעדי ההרשאה תראו נתינת הגט מיד הבעל ליד השליח, ושמעו שימסור אותו לשמו ולשמה לשם גרושין גמורין:

28. יצוה הרב לשליח להסיר הטבעת וכיוצא:

29. אח"כ ישמרו עדי המסירה ועדי ההרשאה ויפתח ידו השליח כמו האשה ויאחוז הבעל הגט בידו ויאמר הבעל לשליח מלה במלה:_________

30. כשיאמר הבעל לשליח ידך כידי יאחוז יד ימינו בימין השליח ויאמר הבעל לשליח:_________________

אתה פב"פ הולך גט זה לאשתי [לארוסתי] פב"פ ותן אותו לידה בכל  מקום שתמצאנה, ותהי ידך כידי, ופיך כפי, ודבורך כדיבורי, ועשייתך כעשייתי, ונתינתך גט זה לאשתי [לארוסתי] פב"פ כנתינתי, ונותן אני לך  רשות  מעכשיו לעשות שליח במקומך, ושלוחך שליח, ושליח שלוחך שליח, ואפי' עד מאה שלוחים ואפי' בלא אונס ואפילו בעיר אחרת ע"י כתב שלא בפניו, ותן גט זה בידה בכל מקום שתמצאנה אתה או שלוחך או שליח שלוחך ואפילו עד מאה שלוחים  ואפי' בלי אונס ותכף כשיגיע גט זה ליד אשתי [ארוסתי]  פב"פ מידך או מיד שלוחך או מיד שלוח שלוחך ואפי' עד מאה שלוחים  ואפי' בלא אונס תהא אשתי [ארוסתי] פב"פ הנז' מגורשת בו ממני מאותה שעה שיגיע גט זה לידה  ומותרת לכל אדם :

31. אח"כ יקרא הרב את הגט עם עדי המסירה:

32. אח"כ ישאל הרב לסופר  ולעדים כנז"ל בסדר הגט  הראשון:

33. צריך לשלוח עם הגט שטר הרשאה:

34. אין כותבים בשטר הרשאה ראשי-תבות:

35. אין כותבין בשטר הרשאה אלף-למד כזה   :

36. אין כותבים שטר הרשאה בנייר שיש בו שרטוטין מהדפוס אלא על נייר חלק שאין בו שרטוט:

נוסח שטר הרשאה

בפנינו אנחנו עדים חתומי מטה בא' בשבת בששה ועשרים יום לירח טבת שנת חמשת אלפים ושבע מאות לבריאת העולם למנין שאנו מנין כאן במתא בגדאד דעל נהר חדקל יתבא. מסר הבעל פב"פ גט כריתות כשר בלי שום תנאי ביד שלוחו פב"פ להוליכו לאשתו [ארוסתו] פב"פ וליתן אותו בידה בכל מקום שימצאנה. וכך אמר בפנינו הבעל פב"פ הנזכר בשעת מסירת הגט: אתה פב"פ הולך גט זה לאשתי [ארוסתי] פב"פ  הנזכרת ותן אותו בידה בכל מקום שתמצאנה ותהא ידך כידי, ופיך כפי, ודבורך כדבורי, ועשייתך כעשייתי, ונתינתך גט זה לאשתי [לארוסתי] פב"פ הנזכרת כנתינתי, ונותן אני לך רשות מעכשיו לעשות שליח במקומך, ושלוחך שליח, ושליח שלוחך שליח, ואפי' עד מאה שלוחים, ואפילו בלא אונס, ואפילו בעיר אחרת ע"י כתב שלא בפניו, עד שיגיע גט זה ליד אשתי [ארוסתי] פב"פ הנזכרת, ומגורשת בו ממני מאותה שעה שיגיע גט זה לידה  ומותרת לכל אדם, ותכף ומיד מסרו ביד השליח הנזכר פב"פ. והגט הזה שנעשה עליו פב"פ הנזכר שליח להוליכו ככל הכתוב למעלה נכתב ונחתם בפני השליח הנזכר במתא בגדאד הנזכרת ביום הנזכר ועדים החתומים בו הם פב"פ ופב"פ. וסימני הגט הנזכר ריש שיטה שלישית תיבה פלונית וסופה תיבה פלונית. וריש שיטה שישית תיבה פלונית וסופה תיבה פלונית. וריש שיטה תשיעית תיבה פלונית וסופה תיבה פלונית. וגם יש בו שלושה נקבים בריש שיטה פלונית כעין סגול ֶ וקודם שמסר הבעל פב"פ הנזכר הגט הנזכר ביד שלוחו פב"פ הנזכר ביטל לפנינו ובפני השליח הנזכר כל מיני מודעות אם מסר על גט זה או על שליחות זו כל דבר הגורם שום פסול או ביטול לגט הזה או לשליחות זו. גם בפנינו קיבל עליו פב"פ המגרש הנזכר בחרם ובשבועת התורה שלא לבטל לא את הגט ולא את השליחות. ושלא לגרום שום דבר שיזיק או ינגד לא לגט ולא לשליחות. ומה שראינו ושנעשה בפנינו כתבנו וחתמנו שמותינו ביום הנזכר והכל שריר ובריר וקיים:

     הצעיר פלוני בן פלוני  יצ"ו              הצעיר פלוני בן פלוני  יצ"ו

אם לא היו הב"ד בשעה שחתמו העדים כותבים נוסח זה:_________________

במותב תלתא כחדא הוינא נחנא, בי דינא דחתימי לתתא ואתו לקודמנא פב"פ ופב"פ ואסהידו אחתימת ידייהו דדא איהי ואשרנוהי וקיימנוהי כדחזי ואתקיים:

1. אם אין יכולים לכתוב הרשאה בו ביום כותבין בתחילת ההרשאה זמן המסירה של הגט ובסוף ההרשאה כותבין זמן שנכתבה בו ההרשאה:

2. אם יש לבעל ב' שמות וצריך ליתן ב' גיטין מספק ביד השליח, עיין בשמחת הכהן דף ל"א ע"א לאחר שנכתב הגט הראשון ונכתב כראוי יצניענו המסדר אצלו ויעשה זה הסדר:____________________

3. צריך שיזמין עדי ההרשאה כמו סדר גט ראשון ויאמר להם הבעל, אתם פב"פ ופב"פ שמעו מה שאני מצוה לשליח:

4. יאמר הבעל לשליח: אתה פב"פ כבר מיניתיך שליח לגט ראשון, והגט הראשון הוא כבר נכתב ונחתם כראוי והנה הוא אצל המסדר, ואותו המינוי והכח שנתתי לך הנה הוא נשאר בידך, בתוקפו ובכשרותו ובחזקתו הוא עומד, וגם אותו הגט בתוקפו ובכשרותו הוא עומד, ואיני מבטל לא את הגט ולא את השליחות, אלא בשביל הספק שנסתפקו החכמים בשמי וכו'. ולזה צריך לעשות גט שני כדי שתתגרש אשתי [ארוסתי] פב"פ בגט היותר כשר לפי הדין וכן הוא רצוני וכוונתי. לכן אני אומר לך הנני פב"פ ממנה אותך אתה פב"פ להיות שליח ולהוליך גט שני לאשתי [לארוסתי] פב"פ וליתנו לה בכל מקום שתמצאנה. ותהא ידך כידי, ופיך כפי, ודיבורך כדיבורי, ועשייתך כעשייתי, ונתינתך הגט לאשתי [ארוסתי] פב"פ כנתינתי. ונותן אני לך רשות מעכשיו לעשות שליח במקומך, ושלוחך שליח, ושליח שלוחך שליח, ואפילו עד מאה שלוחים, ואפילו בלא אונס ואפילו בעיר אחרת ע"י כתב שלא בפניו, עד שיגיע גט זה לאשתי [לארוסתי] פב"פ הנזכרת. ותיכף שיגיע גט זה ליד אשתי [ארוסתי] פב"פ הנזכרת מידך או מיד שלוחך או מיד שליח שלוחך ואפילו עד מאה שלוחים ואפילו בלא אונס תהא אשתי [ארוסתי] פב"פ הנזכרת מגורשת בו ממני מאותה שעה שיגיע הגט לידה ומותרת לכל אדם. והריני מקבל עלי בחרם ובשבועת התורה שלא אבטל לא את הגט ולא את השליחות:

5. אחר כך יצווה הבעל לסופר ולעדים כמו שכתבנו בסדר גט שני מאות ה' ואילך:

6. גם כשנותן הגט השני ביד השליח צריך הבעל לומר לשליח בשעת מסירת הגט:____

7. אתה פב"פ הנה מסרתי בידך גט א' להוליכו לאשתי [לארוסתי] פב"פ ואותו הגט ואותם הגרושין בתוקפם ובכשרותם הם עומדים ואיני מבטל לא את הגט ולא את הגרושין אלא בשביל הספק שנסתפקו החכמים וכו'. לפיכך הסכימו החכמים להכתב ולהחתם ולהנתן גט שני כדי שתהא אשתי [ארוסתי] מגורשת בגט שהוא יותר כשר לפי הדין. וכן רצוני וכוונתי ולכן וכו' כמו שכתבנו לעיל מאות כ"ח ואילך:

סדר נתינת הגט מיד השליח ליד האשה

1. ילכו השליח והאשה אצל הרב המסדר הגט:

2. צריך שיהיו ג' בית דין כדי ליתן הגט בפניהם וישב הרב באמצע והגדול בימינו והקטן בשמאלו:

3. יזמין  ב' עדי מסירה למסור הגט בפניהם:

4. יתוודו הבית דין ועדי המסירה:

5. לא יהיו הבית דין קרובים לעדי המסירה:

6. לא יהיו עדי המסירה קרובים זה לזה ולא לאיש ולא לאשה:

7. צריך שיהיו עשרה בשעת מסירת הגט והבית דין והשליח והעדים מהמנין:

8. ישאל הרב לשליח מה הוא רוצה ויאמר השליח : אני פב"פ שליח מפב"פ ליתן גט לאשתו [לארוסתו] פב"פ שהיא פה ויש עמי גט והרשאה מקויימת:

9. אח"כ יעיינו הב"ד בהרשאה אם נכתבה ונחתמה כראוי:

10. אח"כ יקרא הרב הרשאה לבדו לעיני הכל - ויקרא גם את ההנפק:

11. יזהיר הרב את השליח שלא ישיב על הן ,,הן הן" ב' פעמים ועל לאו ,,לאו לאו" ב' פעמים:

12. אם אין מכירין את החתימות של ההרשאה והחתימות של ההנפק מכל מקום יתן השליח את הגט:

13. אח"כ יעיינו הב"ד את הגט אם הוא כדינו ואח"כ יקראו אותו:

14. ישאל הרב את השליח אם קבע לו הבעל זמן ליתן בו את הגט ואם לאחר הזמן שלא ליתן את הגט : לא : לא התנה הבעל שום תנאי: לא:

15. אם לא שמע שמת הבעל: לא :

16. ואם היה הבעל חולה ישאל אותו אם הוא גוסס:

17. ישאל אותו אם בא הבעל כבר או שלח לו שליח לבטל את הגט או את השליחות או ששמע שהבעל בטל את הגט או את השליחות: לא :

18. ישאל אותו אם לא בטל את השליחות בין בפני הבעל ביו שלא בפניו:

19. אח"כ יעשה הרב לשליח סדר ההתרות ובטול מודעות כמו שכתבנו לעיל בסדר גט ראשון:

20. ישאל אותו אם הוא מכיר את האשה הזאת שהיא אשתו של הבעל פב"פ: הן:

21. אם אינו מכירה צריך ב' עדים כשרים שיעידו שהיא אשת פב"פ:

22. ישאל אותו: באת הנה לגרש את האשה הזאת פב"פ העומדת לפנינו בשליחות הבעל פב"פ, ויאמר הן באתי בשביל זאת:

23. אח"כ יקרא הרב את הגט עם עדי המסירה:

24. ישאל הרב לשליח: ראית את הבעל פב"פ נותן את הנייר והדיו והקסת והקולמוס וכל כלי הכתיבה לסופר ואמר לו לכתוב גט זה לשמו ולשמה לשם גרושין גמורים: הן :

25. שמעת מהבעל פב"פ שאמר לסופר לכתוב גט זה לשמו ולשמה לשם גרושין גמורים: הן:

26. שמעת מהבעל פב"פ שאמר לעדים לחתום בגט זה לשמו ולשמה לשם גרושין גמורים: הן :

27. שמעת מהסופר שאמר הריני כותב גט זה כמאמר וצווי הבעל פב"פ כדי לגרש בו את אשתו [ארוסתו] לשמו ולשמה לשם גרושין גמורים: הן:

28. היית אצל הסופר בשעת כתיבת הגט לפחות כל שיטה הראשונה שכתב לשמו ולשמה לשם גרושין גמורים: הן:

29. ראית ושמעת משני העדים החתומים על הגט הזה מכל אחד מהם קודם שחתם אמר הריני חותם בגט זה כמאמר וצווי הבעל פב"פ כדי לגרש בו את אשתו [ארוסתו] פב"פ והריני חותם בו לשמו ולשמה לשם גרושין גמורים: הן:

30. ראית שחתמו העדים זה בפני זה: הן:

31. היית אצל העדים בשעה שחתמו מתחילה ועד סוף: הן:

32. מכיר אתה בסימן מובהק שזהו הגט שכתב הסופר וחתמו העדים לשמו ולשמה לשם גרושין גמורים, וזהו הגט שמסר הבעל פב"פ ועשה אותו שליח להוליך אותו לאשתו [ארוסתו] פב"פ: הן:

33. יאמר הרב לשני הדיינים ולשני עדי המסירה ראו עמדי שהשליח נותן גט ליד אשה ושמעו שנותן אותו לה לשם גרושין גמורים:

34. ישאל הרב על שטר הכתובה ואם אין בידה שטר הכתובה תמחול לו על ידי קנין:

35. יכפול הגט וימסרנו ביד השליח ויצוה הרב לאשה שאם יש בידה טבעת צריך להסירה:

36. יאמר הרב לעומדים אם יש א' יש לו לעז על הגט יאמר עתה לפי שאחר נתינת הגט יש חרם קדמון על המוציא לעז על הגט:

37. צריך השליח שיאמר נוסח זה לאשה וימסור אותו לה:

38. הרי זה גיטך, והתקבלי גיטך זה ששלח ליך בעליך פב"פ ובו תהי מגורשת ממנו מעכשיו והרי את מותרת לכל אדם, וגט זה בפני נכתב ובפני נחתם:

39. ואח"כ חוזר השליח ומתרגם לאשה זה הנוסח בלשון ערבי:_________

40. הוד'ה האד'ה גיטך וסתקבלי גיטך האד'ה אלדי בעתהו זוגך פב"פ ובינו תכונין מטלקה מנהו מן הל סאעה והוד'ה אנתי מח'ללה לכל אר'אי והל גט האד'א קדאמי אנכתב וקדאמי אנכתם:

41. אח"כ יקרא הרב את הגט עם שני עדי המסירה:

42. יזהיר הרב את האשה שלא תתארס עד צ"ב יום מיום שנכתב הגט, וגם אסורה להנשא לכהן, ואם היא מעוברת או מניקה תמתין עד כ"ד חודש מיום הלידה:

43. אח"כ יקרע הרב את הגט שתי וערב:

44. יטיל הרב חרם על כל מי שמוציא לעז על הגט:

45. ואם יש ביד השליח ב' גטין וב' הרשאות מכח ספק השמות, בשעה ששואל הרב לשליח מה אתה רוצה, יאמר השליח : אני פב"פ שליח מפב"פ בעלה של האשה הזאת פב"פ ויש בידי ב' גטין וב' הרשאות מספק ויתן גט הא' ואח"כ הגט השני:

46. זה נוסח מעשה בית דין ביד האשה שנתגרשה ע"י שליח:__________

במותב תלתא כחדא הוינא אנן בית דין דחתומי מטה בכך בשבת בכו"כ ימים  לחודש פ' שנת פ' שאיך מסר פב"פ שליח של הבעל פב"פ לאשתו [לארוסתו] פב"פ גט כשר כדת וכהלכה שהיה זמנו בכו"כ ימים לירח פ' שנת פ' ואנחנו בית דין חתומי מטה אחר שראינו בבירור כל מעשה הגט מראש ועד סוף שנעשה כהוגן וכתקנת חז"ל קרענו את גיטה הנ"ז והתרנוה להנשא מיד לאחר צ"ב ימים מזמן כתיבת הגט הנז"ל ומשיגיע הזמן הנז"ל הרי היא מותרת לכל אדם חוץ מכהן, ולהיות כל זה אמת שנעשה לפנינו כתבנו וחתמנו שמותינו פה בגדאד יע"א להיות בידה לראיה ולזכות והכל שריר ובריר וקיים:

סדר שליח ראשון שעושה שליח שני שלא בפניו

1. יכולים לסדרו אפי' בר"ח ואפי' ביום שנכתב:

2. ישבו ג' בית דין ויבא שליח הראשון לפני הבית דין:

3. ישאל הרב לשליח מה הוא רוצה:

4. יאמר השליח : אני פב"פ שליח מהבעל פב"פ כדי ליתן גט לאשתו [לארוסתו] פב"פ ונתן לי הבעל רשות לעשות שליח במקומי, ושלוחי שליח, ושליח שלוחי שליח, ואפי' עד מאה שלוחים, ואפי' בלא אונס ואפי' בעיר אחרת ע"י כתב שלא בפניו. ויש בידי גט והרשאה מקויימת, ואני רוצה לעשות שליח במקומי לפב"פ הדר בעיר פ' להוליך הגט וליתן אותו לאשתו [לארוסתו] של פב"פ המגרש הנזכר בכל מקום שימצאנה:

5. ואם יש בידו ב' גיטין וב' הרשאות מספק כשישאל הרב את השליח מה הוא רוצה, יאמר: אני פב"פ שליח מפב"פ ששלח אותי להוליך ב' גיטין מספק לאשתו [לארוסתו] פב"פ והרשני למנות שליח במקומי, ושלוחי שליח, ושליח שלוחי שליח, ואפי' עד מאה שלוחים, ואפי' בלא אונס, ואפי' בעיר אחרת ע"י כתב שלא בפניו, ויש ב' גיטין וב' הרשאות מקוימות. והריני רוצה למנות את פב"פ הדר בעיר פלונית ובכל מקום אשר יהיה נמצא להוליך הב' גיטין וליתן אותם ביד אשתו [ארוסתו] של פב"פ המגרש הנז"ל בכל מקום שימצאנה:

6. אח"כ יעיינו הבית דין את ההרשאה אם נכתבה ונחתמה כראוי, ואם יש עליה הנפק יעיינו בו היטב אם נכתב ונחתם כדינו:

7. אח"ז יעיינו בגט אם נכתב ונחתם כדינו ויקראו אותו:

8. יזהיר הרב לשליח שלא ישיב ,,הן הן'' ,,לאו לאו'' ב' פעמים:

9. ישאל הרב לשליח אם לא קבע הבעל פב"פ זמן שמאותו זמן יתן הגט לאשתו [לארוסתו] או ימנה שליח אבל אחר אותו הזמן לא יתן הגט או ימנה שליח,אם לא התנה עמו שום תנאי: לא:

10. ישאל הרב לשליח אם שמע שמת הבעל ח"ו, לא:

11. אם הניח השליח את הבעל חולה, ישאל אותו אם שמע שנעשה גוסס: לא:

12. ישאל אותו: אם בא אליו הבעל כבר או שלח שליח לבטל את הגט או את השליחות, או הוא לא ביטל את השליחות בין בפני הבעל בין בפני עצמו:

13. ישאל אותו אם עשה שליחות זו או התמנות שליח אחר על תנאי או באונס או מכח נדר או שבועה או מסר מודעה על השליחות או על התמנות שליח שני : לא: ואם עשיתי ושכחתי הריני מבטלם והריני מקבל עלי בחרם ובשבועת התורה שלא אבטל את השליחות:

14. ישאל אותו עוד אם בא הנה לעשות שליח במקומו, יאמר הן, בשביל כך באתי:

15. ישאל אותו כל השאלות הכתובה לעיל בסדר נתינת הגט מיד השליח ליד האשה מאות כ"ד עד סוף אות ל"ב, זהו הגט שמסר הבעל פב"פ וכו':

16. אח"כ יעמוד השליח בפני הב"ד ויאמר נוסח זה:________

אני פב"פ שליח מהבעל פב"פ להוליך גט זה לאשתו [לארוסתו] פב"פ וליתן אותו בידה, ונתן לי הבעל הנזכר רשות לעשות שליח במקומי, ושלוחי שליח, ושליח שלוחי שליח, ואפילו עד מאה שלוחים, ואפי' בלא אונס, ואפילו בעיר אחרת ע"י כתב שלא בפניו, ככתוב בהרשאה שבידי. ועל פי ההרשאה שבידי הריני ממנה על פיכם ובפניכם את פב"פ הדר במתא פלונית ובכל מקום שיהיה נמצא להיות שליח במקומי להולכה להוליך גט זה לפב"פ אשת פב"פ וליתן אותו בידה בכל מקום שימצאנה. ותהא ידו כידי, ופיו כפי, ודבורו כדיבורי, ועשייתו כעשייתי ונתינת גט זה מידו ליד פב"פ הנזכרת כנתינתי ונותן אני לו רשות מעכשיו לעשות שליח במקומו ושלוחו שליח ושליח שלוחו שליח ואפי' עד תשעה ותשעים שלוחים ואפי' בלא אונס, ותכף שיגיע גט זה לידה מידו או מיד שלוחו או מיד שליח שלוחו עד תשעה ותשעים שלוחים, ואפי' בלא אונס, תהיה היא מגורשת מבעלה פב"פ ומותרת לכל אדם. וגט זה בפני נכתב ובפני נחתם, והריני מקבל עלי בחרם ובשבועת התורה שלא אבטל את השליחות של השליח:     

17. סדר נוסח ההרשאה של שליח השני שלא בפניו:_______________

במותב תלתא כחדא הוינא בשני בשבת בשבעה עשר יום לירח אדר שנת חמשת אלפים ושבע מאות ואחת לבריאת העולם למנין שאנו מונין כאן במתא בגדאד דעל נהר חדקל יתבא. כד אתא קודמנא צאלח בן שלמה ובידו גט כריתות כשר אשר מסר לו פב"פ להוליכו לאשתו [לארוסתו] פב"פ והביא לפנינו הרשאה מקויימת ומתוקנת כתקנת חכמים זכרונם לברכה, שעשאו הבעל פב"פ הנזכר שליח בפני עדים כדי להוליך גט זה לאשתו [לארוסתו] הנזכרת וליתן אותו בידה בכל מקום שימצאנה. ונתן לו רשות לעשות שליח במקומו, ושלוחו שליח, ושליח שלוחו שליח, ואפי' עד מאה שלוחים, ואפי' בלא אונס, ואפי' בעיר אחרת על ידי כתב שלא בפניו. ועל פי אותה ההרשאה מינה על פינו ובפנינו את פב"פ העומד בעיר פ' דיתבה על נהר פ' ובכל מקום שהוא נמצא להיות במקומו. וכך אמר פב"פ שליח הנזכר בפנינו אנחנו ב"ד החתומים מטה, הריני ממנה על פיכם ובפניכם את פב"פ העומד בעיר פלונית הנזכרת ובכל מקום שיהיה נמצא להיות שליח להולכה במקומי להוליך גט זה לפב"פ הנזכרת אשת [ארוסת] פב"פ הנזכר וליתן אותו לידה בכל מקום שימצאנה. ותהא ידו כידי, ופיו כפי, ודיבורו כדיבורי, ועשייתו כעשייתי, ונתינתו גט זה לפב"פ הנזכרת אשת [ארוסת] פב"פ הנזכר כנתינתי. ונותן אני לו רשות מעכשיו לעשות שליח במקומו, ושלוחו שליח, ושליח שלוחו שליח, ואפי' עד תשעה ותשעים שלוחים, ואפי' בלא אונס עד שיגיע גט זה ליד פב"פ הנזכרת אשת [ארוסת] פב"פ הנזכר בכל מקום שימצאנה הוא, או שלוחו, או שליח שלוחו, ואפי' עד תשעה ותשעים שלוחים ואפי' בלא אונס, ותכף שיגיע גט זה ליד פב"פ הנזכרת מידו, או מיד שלוחו, או מיד שליח שלוחו, ואפי' עד תשעה ותשעים שלוחים, ואפי' בלא אונס, תהא מגורשת בו מבעלה פב"פ הנזכר ומותרת לכל אדם. ותוך כדי דיבור אמר שגט זה בפני נכתב ובפני נחתם, וגט זה שנעשה עליו פב"פ [ר"ל השליח השני] העומד בעיר פ' ובכל מקום שיהיה נמצא שליח להולכה ככל הכתוב למעלה נכתב ונחתם במתא בגדאד דעל נהר חדקל יתבא בכך בשבת בכך לירח פ' שנת 5711 לבריאת העולם: [ואם נכתבה ההרשאה ביום כתיבת הגט צריך לכתוב במתא פ' הנ"ז ביום הנ"ז] ועדיו החתומים בו הם פב"פ ופב"פ וסימני הגט הנזכר ריש שיטה ג' תיבת פ' וסופה תיבת פ' וריש השיטה שישית תיבת פ' וסופה תיבת פ' וריש שיטה תשיעית תיבת פ' וסופה תיבת פ' וגם יש בו שלושה נקבים בריש שיטה פ' כעין סגול ֶ ובפנינו ביטל צאלח בן שלמה הנזכר שליח א' כל מיני מודעות אם מסר על מנוי השליח פב"פ הנזכר וגם בפנינו קבל עליו צאלח הנזכר שליח הא' בחרם ובשבועת התורה שלא לבטל את השליח השני פב"פ הנזכר ומה שראינו ושמענו ונעשה על פינו ובפנינו כתבנו וחתמנו שמותינו והכל שריר ובריר וקיים:

סדר הגט מיד השליח השני ליד האשה

1. לא יסדר הגט לא בערב שבת ולא בערב יום טוב:

2. יקרא הרב ב' עמו להיות בית דין:

3. גם יביא שנים להיות עדי מסירה:

4. יהרהרו בתשובה הב"ד ועדי המסירה:

5. ישב הרב באמצע הגדול בימינו והקטן בשמאלו:

6. יהיו שם עשרה אנשים, הב"ד השליח והעדים מהמנין:

7. צריך שלא יהיו קרובים הב"ד והעדים להאיש והאשה:

8. ישאל הרב לשליח מה הוא רוצה, ויאמר השליח: אני פב"פ שליח מפב"פ ששלח אותו פב"פ ליתן גט לאשתו [לארוסתו] פב"פ, ופב"פ הנזכר [שליח א'] עשה אותי שליח ע"י ב"ד ליתן את הגט לפב"פ אשת [ארוסת] פב"פ ויש בידי גט וב' הרשאות מקויימות:

9. ויקרא הרב ב' ההרשאות לעיני הכל וגם יעיין ההנפק אם נכתב ונחתם כדינו:

10. אם אין מכירים את החתימות יתנו את הגט:

11. אח"כ יעיין הרב את הגט אם נכתב ונחתם כדינו ויקרא את הגט:

12. יזהיר הרב את השליח שלא יאמר ,,הן הו" או ,,לאו לאו" ב' פעמים:

13. ישאל הרב את השליח אם לא ביטל את השליחות בין בפני שליח א' בין שלא בפניו: לא:

14. יעשו לשליח התרות ובטול מודעות:

15. ישאל הרב את השליח אם מכיר את האשה הזאת שהיא אשת פב"פ:

16. אם אינו מכירה צריך ב' עדים כשרים שיעידו שהיא אשת פב"פ:

17. ישאל הרב לשליח, באת לכאן לגרש את האשה הזאת פב"פ העומדת לפנינו בשליחות פב"פ ששלח אותו הבעל פב"פ כדי לגרש את האשה הזאת: הן:

18. אח"כ יקרא הרב את הגט עם שני עדי המסירה בקול רם:

19. ישאל אותו הרב אם אתה מכיר את הגט בסימן מובהק שזהו הגט שעשה אותו פב"פ שליח עליו להוליך וליתן אותו לפב"פ אשת [ארוסת] פב"פ: הן:

20. יאמר הרב: אם יש אדם שיש לו לעז על הגט יאמר, לפי שיש חרם קדמון על מי שמוציא לעז על הגט לאחר נתינתו:

21. ישאל הרב על הכתובה, ואם אין בידה כתובה תמחול ע"י קנין:

22. יכפול הגט ויאחוז השליח בידו את הגט ותסיר האשה הטבעת מידה:

23. יאמר הרב לדיינים ולעדי המסירה: ראו שהשליח מוסר הגט:

24. יאמר הרב לשליח תכוון שבגט זה תהיה האשה הזאת מגורשת מבעלה פב"פ וכן יאמר לאשה:______________

25. ויאמר השליח לאשה זה הנוסח מלה במלה:

הרי זה גיטך, והתקבלי גיטך זה, ששלח ליך בעליך פב"פ, ובו תהי מגורשת ממנו מעכשיו ומותרת לכל אדם, ושליח בית דין אני:

הוד'ה האד'ה גיטך, וסתקבלי גיטך האד'ה אלדי כעת לכי זוגך פב"פ, ובינו תכונין מטלקה מנהו מן הל סאעה ומחללה עלה כל אנסאן ומכעות מן ב"ד אנא: אח"כ יקרא הרב את הגט עם שני עדי המסירה:

26. אח"כ ישאל הרב את השליח אם אתה מכיר את הגט הזה בסימן מובהק שזה הגט שעשה אותו פב"פ שליח עליו כדי להוליך וליתנו לפב"פ אשת [ארוסת] פב"פ: הן:

27. יזהיר את האשה שלא תתארס עד צ"ב יום מיום כתיבת הגט ואם היא מעוברת או מניקה עד כ"ד חדש מיום הלידה, ולא תנשא לכהן:

סדר חליצה בערב

1. אין חולצין לא בלילה ולא בערב שבת ולא בערב יום טוב אבל חולצין בחול המועד:

2. יום ערב חליצה בין מנחה למעריב ישבו חמישה דיינים ויחקרו אלו החקירות: ואלו הם החקירות:_____________

3. אם היבם והיבמה הם גדולים בשנים:

4. היבם הזה הוא אחיו של המת מהאב:

5. היה להם ישיבה אחת בעולם:

6. הניח המת זרע או זרע הזרע עד סוף כל הדורות:

7. זאת היא היבמה אשת המת אחיו של זה:

8. אם יש צ"ב ימים מיום שנפטר הבעל:

9. מאיזה חולי מת הבעל אם מת על מיטתו או נטבע:

10. אם היבם הוא גדול שבאחים, ואם אינו גדול יפרסמו מאיזה טעם לא חולץ הגדול:

11. אם היבם הוא סומא או חגר:

12. אם היבמה היא אטרת יד:

13. יחקרו אם היבם הוא אטר רגל, ואם הוא אטר רגל יעשו לו ב' חליצות בבת אחת, ועיין לקמן:

14. אלו החקירות מן הדין אפי' על פי עד אחד או קרוב ואשה, אלא לכתחילה עושים ע"פ ב' עדים כשרים:

15. עדות הַשָנִים צריך ב' עדים כשרים ואפי' שמעו העדים בתחילה מהפסולים:

16. יראו אם המנעל הוא כמדת רגל היבם ויזהירו אותו שירחוץ רגליו היטב:

17. יזהירו את היבמה שלא תאכל ולא תשתה למחר ולא תרוק קודם החליצה לא לפני הדיינים ולא לפני היבם, ואם אינה יכולה להעמיד על עצמה תבלע אותו בצעיפה:

18. יתוודו כל החמישה הדיינים וגם כן העדים:

19. יחקרו שלא יהיה קורבה בין הדיינים והיבמה והיבם:

20. יאמרו שלושה הדיינים לשנים הנוספים: נלך ונשב במקום פלוני ונקבע מקום בעזרת ה' לחלוץ למחר לפב"פ מיבמתו פב"פ וילכו הדיינים ואחר כך השנים הנוספים וישבו במקום שצריך לישב בו ולחלוץ למחר:

21. ויאמרו כל החמישה הדיינים למחר בעזרת האל באיזה שעה שיהיה נשב במקום הזה לחלוץ לפב"פ מיבמתו פב"פ:

סדר חליצה בבוקר

1. קודם שילכו לחלוץ ישבו במקום א' ויאמר הרב לבדו נלך ונחלוץ לפב"פ מיבמתו פב"פ במקום שקבענו אתמול:

2. ישבו כל החמישה הדיינים במקום שקבעו אתמול וישבו שנים הנוספים על ספסל אחר:

3. יאמר גדול הבית דין אתמול חקרנו שאין קורבה בנינו ולא עם היבם והיבמה:

4. יהרהרו החמישה הדיינים בתשובה והעדים גם כן יהרהרו עמהם:

5. יאמר הרב לחבריו שישמעו את השאלות והתשובות ויזהיר את השנים הנוספים שלא ישאו ויתנו בדין החליצה:

6. אח"כ חוזרים וחוקרים כל החקירות שחקרו אתמול ככתוב לעיל באות ג' בסדר חליצה בערב:

7. תעלה היבמה ואח"כ יעלה היבם:

8. ישבו היבם והיבמה לפני הדיינים על הספסל ותשב היבמה לצד ימין של היבם:

9. ישאל הרב את היבמה אם אכלה או שתתה ביום זה:

10. ישאל את היבם מה הוא רוצה ליבם או לחלוץ, ויאמר לחלוץ, וכן ישאל את היבמה אם תרצה לחלוץ, ותאמר הן:

11. יאמר הרב להם שישבו שניהם שבחליצה זו נתרת היבמה לשוק:

12. אח"כ יאמר הרב להם שיעמדו ותעמוד היבמה לימין היבם ויעשה להם התרות ובטול מודעות:

13. אח"כ חוזרים ואומרים לו כבר לא יש עליך שום שבועה או נדר, רצונך לחלוץ או ליבם, ואומר לחלוץ, וכן שואל ליבמה אם רצונך לחלוץ? ותאמר הן:

14. יקח גדול הדיינים את המנעל ויזרקנו לארץ ויאמר ליבם אני נותן לך את המנעל הזה במתנה, קֵנֵה אותו בהגבהה בשלושה טפחים:

15. יקח הרב את המנעל ויבדקנו יפה יפה, וגם יבדוק את רגל היבם יפה יפה שהם נקיים:

16. אח"כ ינעל היבם את הנעל וילך בו ד' אמות:

17. יעמדו היבם והיבמה עטופים באבל:

18. יהיו כנפי בגדי היבם למעלה באופן שיראה המנעל כולו:

19. אח"כ יעמוד היבם לפני הדיינים ישען אצל הכותל או העמוד, וידחוק עצמו קצת בארץ ובפרט עקבו, ולא ישען כל-כך על העמוד באופן שאם ינטל העמוד יפול:

20. יחזרו פעם שנית ויאמרו להם שיכונו שבחליצה זו נתרת היבמה לשוק:

21. תעמוד היבמה לפני היבם ולפני הדיינים ותאמר:______________

22. מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֶל לֹא אָבָה יַבְּמִי: שלושה תבות אלו ,,לא אבה יבמי" תאמר אותה בנשימה אחת:

23. יפרש הרב ליבם מה שאמרה היבמה:

24. יאמר היבם, לֹא חָפַצְתִי לְקַחְתָהּ, בנשימה אחת:

25. יפרש הרב ליבמה מה שאמר היבם:

26. צורת המנעל הוא כמדת רגלו שחור ויש בו שלושה קרסים בצד אחד ושלושה בתים בצד השני, ועוד ב' רצועות לבנים ארוכות ומכניסים ג' הקרסים בשלושה הבתים וכורכים הב' רצועות וארוכות על רגלו ועל הנקבים שבצד אחרי רגלו ג' פעמים, וקושרים אותם ב' קשרים וחצי שהיא עניבה:

27. יצוה הרב ליבמה שתסיר הטבעת מעל ידה, [עיין סדר מיכל אות מ"ט] ואח"כ ישען היבם בעמוד ותבא היבמה ותתיר המנעל ביד ימינה לא עומדת ולא יושבת אלא בשחיה, ותתיר הב' רצועות הארוכות תחילה, ואח"כ תתיר הכרס התחתון ואח"כ האמצעי ואח"כ העליון, ותסיר רגלו ביד שמאלה והמנעל ביד ימינה מעל רגלו ותזרוק המנעל לארץ ג' פעמים :

28. יזהירו בשעת מעשה שיכונו ע"י החליצה ניתרת היבמה לשוק:

29. אח"כ תעמוד היבמה לפני היבם והדיינים ויאמר הרב ליבם ולדיינים שיראו את הרוק היוצא מפי היבמה עד שיגיע לארץ:

30. אח"כ יאמר הרב ליבמה שתאסוף רוק הרבה:

31. אח"כ תרוק רוק גדול לפני היבם ולפני הדיינים:

32. אח"כ תאמר היבמה:______________

כָּכָה יֵעָשֶה לָאִיש אֲשֶר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵית אָחִיו

וְנִקְרָא שְמוֹ בְיִשרָאֵל בֵית חֲלוּץ הַנָעַל:

בֵית חֲלוּץ הַנָעַל: בֵית חֲלוּץ הַנָעַל:         

33. העומדים שם אומרים, חלוץ הנעל, חלוץ הנעל, חלוץ הנעל, ג' פעמים :

34. יאמר הרב ליבם שיחזור ויתן המנעל לו במתנה ויגביהנו הרב ג' טפחים לזכות בו :

35. אח"כ יאמרו הדיינים:________

ברוך אשר קדשנו במצותיו וציונו במצות וחוקים של אברהם אבינו עליו השלום:

סדר חליצת אטר רגל

1. אם היבם הוא אטר רגל עושים לו שתי חליצות בבת אחת [הר' גנזי חיים מערכת ח' אות יו"ד דף ע"ז ע"ד]

2. היבמה מתחלת להתיר הקשרים בידה הימנית אחת לאחת בזה האופן:__________

בתחלה מתרת קשר אחד מהימין שלנו שהוא שמאל שלו וכנגדו מתרת קשר של רגל שמאל שהוא ימין שלנו וכן על זה הדרך כל הקשרים והקרסים מן הלולאות אחת לאחת כעין זה, וכשגומרת להתיר כל הקרסים מהלולאות אז תשפיל אחורי המנעל עד העקב משניהם, ואח"כ תגביה הרגל הימין שהיא רגל שמאל שלו בידה השמלית ובידה הימנית תסיר המנעל כנהוג וכסדר הזה עושה אח"כ ברגל שמאל שהיא ימין שלו ואח"כ תעשה הקריאה והרקיקה : [ הר' פרי האדמה ח"ד דף ח"י ע"ב והר' בנו בספר שער המים סי' י"ז ועיין בגנזי חיים מערכת ח'  בסדר חליצה אות כ"ד]

3.  אם היבם הוא אטר רגל ויש לו אח שאינו אטר לא יחלוץ האטר ויחלוץ האחר, כנה"ג סי' קס"ט בסדר חליצה אות כ' ואות נ"ז וכן כתב מהריק"ש ובאה"ט בסדר חליצה ס"ק ז"ך דבר משה אות י"ג פרי האדמה דף י"ח ע"ב וע"ג ועיין קנין פירות בסדר חליצה אות י"ג ועיין בנו"כ תניינא סי' קנה והביאו הר' פת"ת סי' קס"ט בהלכות חליצה אות כ"ד וז"ל ואומנם אעפ"כ היכא שיש אח אחר אפי' קטן מהאטר חולצת מהשני וכן עשינו מעשה כי למה לנו להקל נגד הרמב"ן ולכן היכא דאיכא א' אפי' רחוק איזה פרסאות אין לעשות מעשה נגד הרמב"ן ע"ש וכן הסכים עבודת הגרשוני סי' מ"ו:

4. יזהירו ליבם שיהא דעתו בשעת חליצה שבאותה הרגל שלפי הדין לחלוץ בה הוא מכוין לפטור את יבמתו וכן היבמה תהא דעתה וכונתה שלא להיות פטורה אלא באותה חליצת הרגל שהדין נותן לחלוץ בה הן רגל ימין הן רגל שמאל: [ הר' גינת ורדים חלק אה"ע כלל כ' סי' אב"ג שהביא בסוף דבריו]

5. אם היבם כשהולך עוקר רגל שמאל תחילה וכשמכה ברגלו מכה ברגל ימין וכן שעולה על דבר גבוה עולה ברגל ימין אם היבם הזה שמש בעבודת הצבא ונתלמד לעקור רגל שמאל יש להסתפק אם זה נקרא שולט בשתי רגליו או לאו שהרי מר"ן ז"ל בסי' קס"ט סעי' כ"ד כתב השולט בב' רגליו יעשה בשל ימין, ועלתה הסכמתינו לחלוץ ברגל ימין של כל אדם, לפי שיש כאן ג' ספקות דמבואר בטור ובבית יוסף בסי' הנז"ל, ובפי' סדר חליצה סעי' מ' שדעת הסמ"ג והסמ"ק שהאטר חולץ בימין של כל אדם דומיא דאוזן מצורע. אבל דעת הי"א שהביא הטור וכן הסכים הטור עצמו חולץ בימין שלו דומיא דתפלין, ועיין עוד מגן אברהם א"ח סי' כ"ז ס"ק ט' שכתב בשם המרדכי דמרגיל עצמו לעשות אטר הוא במחלוקת שנוי אי הוי דינו כאטר שנולד כך או לאו יעויין שם ועיין גם כן שם בס"ק יו"ד וא"כ נהיה לנו ג' ספקות, ספק אם זה נחשב שולט בב' רגליו או לאו, ואם תרצה לומר אינו נחשב שולט בב' רגליו שמא זה לא נחשב אטר כיון שהוא הרגיל את עצמו והלכה כסברת החולקים שהביא המרדכי שאינו נחשב אטר, ואם תרצה לומר הוי דינו כאטר שמא הלכה כהסמ"ג והסמ"ק שאפי' הוא אטר שתחלתו חולץ בימין של כל אדם והוא מתהפך ודו"ק:

6. יבם שעשה מאמר ליבמתו וחזר בו שלא ליבמה עשינו מעשה שהיבם נתן גט למאמרו ואחיו האחר חלץ כמו שכתב בשו"ת מר"ן ז"ל בדיני יבום וחליצה דף קמ"ז ע"ד וזה לשונו ומעתה אם יתן תחילה גט למאמרו ולא לזיקתו ואח"כ יחלוץ לה אחיו, הרוחנו הרבה שמאמר שנתן גט למאמרו ללשנא בתרא דרבא הותרה לאחיו לדברי הכל הויא לה חליצה מעולה בלי שום פקפוק וכן היה ראוי לעשות בנידון הזה לכתחלה וכ"כ מהרנ"ח והביאו הכנסת הגדולה בסדר חליצה ושלום:

גמרתי ההעתקה ביום חמישי בשבת ד' לחודש שבט התשי"א    11/1/1951

                     

ב"ה

דרוש לבר – מצוה                     דרוש א'

פתיחה

קהל נכבד, הורי היקרים, קרובים ומכרים!

ראשית דברי אני בא להודות לה' ולברך בשמו שהחייני, קיימני, והגיעני לזמן הזה . להיות בר-מצוה.

זכני להרים בעול תורה ומצוות ככל יהודי שעמדו רגלי אבותיו על הר-סיני .

זכני והכניסני לתקופת הבגרות תקופה שאני צריך להיות אחראי למעשי ולהחזיק בהגה החיים במו ידי. תקופה של עצמאות אישית אשר בה מוטל עלי למאוס ברע ולבחור בטוב.

ברכה למוזמנים

אברך אתכם ואודה לכם על בואכם לכאן בכדי להשתתף בשמחה זו שמחה של מצוה. מצוה חביבה זו מצות הנחת – תפלין שמחה אשר זוכים בה אך ורק פעם אחת בחיים. ועתה בקשתי היא מכם שתרשוני לאמר לפניכם ,,מילי – דאוריתא" מענייני דיומא.

מעלת התפלין

מורי ורבותי! מצות הנחת-תפלין היא עטרת תפארת לעם ישראל, והיא אחת מיסודי היהדות ועיקרי התורה, ולכן חז"ל הרבו לדבר בשבחה ובמעלתה, כמו שאמרו (מנחות ל"ה :) כל הזהיר במצות תפלין מאריך ימים ומובטח לו שהוא בן עולם הבא. וכן כתב הרמב"ם ז"ל (הלכות תפלין פ"ד הלכה כ"ה כ"ו) וזה לשונו: קדושת תפלין גדולה היא שכל זמן שהתפלין בראשו של אדם ועל זרועו, הוא עניו וירא שמים, ואינו נמשך בשחוק ובשיחה בטלה ואינו מהרהר במחשבות רעות, אלא מפנה לבו בדברי אמת וצדק, וכל הרגיל בתפלין, מאריך ימים, שנאמר: ה' עליהם יחיו (ישעיה ל"ח י"ח ).

עוד אמרו ז"ל שאלו תלמידיו את רבי זירא במה הארכת ימים? אמר להם: מימי לא הלכתי ארבע אמות בלא תורה ובלא תפלין (מגילה כ"ח.) וכן אמרו על פסוק "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" אמר ר' אליעזר הגדול אלו תפלין שבראש (מנחות ל"ה:). עוד מספרים לנו חז"ל (ברכות ל.) אביי ישב לפני רבה ושחק אמר לו רבה וגילו ברעדה כתוב ולא בקלות ראש ענהו אביי: אני מניח תפלין ועדות היא לי שעול שמים עלי.

עונש מי שאינו מניח

חז"ל החמירו מאוד בעונש מי שאינו מניח תפלין, והתבטו בצורה כה חריפה באומרם: (פסחים קי"ג :) "כל מי שאינו מניח תפלין הוא משבעה המנודין לשמים או שהוא בכלל פושעי ישראל בגופם (ראש השנה י"ז.)אמנם רבינו חננאל הפיג במקצת את חריפות העונש הזה באומרו : כי מדובר באדם שלא הניח תפלין מעודו אפי' פעם אחת, או לפי דעה אחרת מי שמבזה את התפלין ולא רק שאינו מניחן.

שבח התפלין

שנו חכמים , חביבין ישראל שחבבן הקב"ה במצוות , תפלין בראשיהם, תפלין בזרועותיהם, ציצית בבגדיהם, מזוזות בפתחיהם (מנחות מ"ג).

עוד אמרו כל המניח תפלין בראשו, תפלין בזרועו ציצית בבגדו ומזוזה בפתחו לא במהרה הוא חוטא שנאמר: וחוט המשולש לא במהרה ינתק (קהלת ד' י"ב) (שם) חז"ל יחסו את התפלין בצורה סמלית להקב"ה כמו שאמרו: (ברכות ואו :) התפלין של רבון העולם כתוב בהם: "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ", וכן אמרו על פסוק: "והסירתי את כפי וראית את אחורי ופני לא יראו" (שמות ל"ג כ"ג) אמר רב חנא בר בזנא אמר ר' שמעון חסידא: מלמד שהראה הקב"ה למשה קשר של תפלין (ברכות ז'.) לפיכך היו אבתינו מוסרים את נפשם על מצות תפלין. כמו שהאגדה מספרת (שבת ק"ל.) פעם אחת גזרה מלכות רומי גזרה על ישראל שכל המניח תפלין על ראשו ינקרו את מוחו. והיה אלישע (שם איש באגדה התלמודית) מניח תפלין ויוצא לשוק. ראהו קסדור אחד (ממונה של המלך) רץ מלפניו, רץ אחריו כיון שהגיע אצלו נטל את התפלין מראשו ואחזו בידו אמר לו הקסדור מה בידך? אמר לו כנפי יונה – הכונה לכנסת ישראל הנמשלת ליונה כמ"ש יונתי בחגוי הסלע מה יונה זו כנפיה מגנות עליה אף ישראל מצוות מגנות עליהם – פשט את ידו ונמצא בה כנפי יונה. לפיכך היו קוראים לו אלישע בעל כנפים.

טעם המצוה

ועתה נשאלת השאלה מה טעם למצוה זו? ועל מה כל הרדפה הזו עליה?!

התשובה היא :

ידוע למורי ורבותי מה שאמרו חז"ל בשבח לימוד התורה, ובגנות עם-הארצות כי היהדות רואה בבורות חורבן ואסון לאומה .

וזה לשון חז"ל (מגילה ט"ז:) גדול תלמוד תורה יותר מבנין בית המקדש, גדול ת"ת יותר מכבוד אב ואם, גדול ת"ת יותר מהצלת נפשות (שם) גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות (אבות ואו') ר' מאיר אומר מנין אפילו גוי ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול שנאמר "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" כהנים לויים וישראלים לא נאמר אלא האדם הא למדת שאפי' גוי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול (סנהדרין נ"ט:) וכן אמרו: הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה, ותלמוד תורה כנגד כולן .

גנוי עם הארץ

גנו חז"ל את עם הארץ באומרם "כל המשיא בתו לעם הארץ כאילו כופתה ומניחה לפני הארי"(פסחים מ"ט :) שנו חכמים: "לעולם ימכור אדם את כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם וישיא בתו לתלמיד חכם, משל לענבי הגפן בענבי הגפן" (שם) והגדירו את עם הארץ באומרם (ברכות מ"ז) איזהו עם הארץ? כל מי שאינו מניח תפלין. ולכן אנו אומרים בתפלתנו "ונשמח ונעלוז בדברי תלמוד תורתך, ובמצוותיך ובחוקותיך לעולם ועד כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה" ובעצם הפרשיות המונחות בתוך התפלין העיקר המודגש בהם הוא לימוד התורה בפרשה הראשונה כתוב: "למען תהיה תורת ה' בפיך" בפרשה השלישית: "והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצוך היום על לבבך ושננתם לבנך ודברת בם" בפרשה רביעית: ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם".

הקשר בין התפלין לתורה

מצות התפלין נקבעה כבאה במקום לימוד התורה. וכך אמרו במדרש (שוחר טוב מזמור א' י"ז) "אמרו ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם אנו רוצים להיות יגיעים בתורה יומם ולילה אבל אין לנו פנאי, אמר להם הקב"ה קיימו מצות תפלין ומעלה אני עליכם כאילו אתם יגיעים בתורה יומם ולילה".

עד כדי כך העריכו חז"ל חשיבותו של קיום מצות תפלין עד שאמרו: (ירושלמי מ"ק פ"ג : ה"ז) "קורעין על שריפת תפלין כעל שריפת התורה".

וכאן אנו רואים את הקשר החי בתפלין עם לימוד התורה, קשר נצחי, כי מה תורה מטהרת את האדם אף תפלין כך,וזו היא הסיבה לכל החרדה שעם ישראל חרד למצוה הזאת. בזמן גלותו ובשובו לארצו לא חשך מכוחו ועשה כמטב יכולתו כדי להקדיש ולהעריץ את קיום מצוה זו.

ברכה להורים

ועתה מילים אחדות להורי החביבים והאהובים בשעה זו שלבי מלא על כל גדותיו לאהבה אתכם. במה אודכם? טפלתם בי באהבה רבה כל כך. ומה בפי אליכם? אך אבטיח לכם נאמנה שאעשה את כל מה שביכולתי, להיות לכם לבן נאמן ותפארת למשפחה, ותשבעו רוב נחת ממני, וה' יהיה בעזרי.

ברכה למורים

גם למורי איפה שהם נמצאים עכשיו – תודתי להם על כל מה שעשו למעני וכל מה שעשו עשו לשם שמים. חנכו נער בישראל בדרך התורה, והשקיעו בכך את מטב כוחותיהם.

אני תפלה שיערה עלי רוח ממרום בכדי שאוכל למלא את אשר הוטל עלי כנער שוחר תורה ומצוות. כנער הצריך לשמש אותו דור עתיד לגאולה וחזון. יהי אות התפלין אות ברית בני ובין רבון העולמים.

ברכה לכל המוזמנים וסיום

ברכתי נתונה לכל המוזמנים שיזכו לראות בשמחת בניהם, נכדיהם וניניהם ולכל טוב ואושר הניתן בחיים ונזכה לגאולה שלמה ולבנין בית המקדש במהרה בימינו  ויזכו לשנים רבות ונעימות אמן.

ב"ה

דרוש לבר-מצוה          (דרוש ב')

פתיחה

קהל נכבד, קרובים ומכרים, ברוך בואכם ! (חג שמח וגמר חתימה טובה)

מורי ורבותי! היום הזה הוא לי מהימים הנשגבים בימי חיי .

זכני ה' בחסדו ית' לעמוד לפניכם במעמד כזה, במסיבה של מצוה יקרה כזו. שהיא מהמצוות שיש להן חלק גדול בקיומנו. וגם מפארות את כבוד האומה. כמו שאמרו חז"ל על פסוק "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך"(דברים כ"ח יו"ד) ואמר ר' אליעזר הגדול אלו תפלין שבראש.

בזמן כזה אני משתחרר מהאחריות והעונש שהיו מוטלים עלי עבור חתן הבר-מצוה עלי לעמוד לפני ה' ולתת לו שבח והודאה שזכני להגיע לתחנה זו, חז"ל קבעו לזה ברכה מיוחדת (על חויה כזו) והיא ברכת "ברוך שפטרני מעונשו של זה" כמו שאמרו (מדרש רבה ס"ז י"ד) על פסוק "ויגדלו הנערים" אמר ר' אלעזר צריך אדם לטפל בבנו עד י"ג שנה מכאן ואילך צריך שיאמר "ברוך שפטרני מעונשו של זה" וכן הוא בש"ע סי' רכ"ה סעי' ב' בהגהה, ועתה אני מברך "ברוך שפטרני מעונשו של זה.

רשות לדבר דברי תורה

רבותי! הרשוני לאמר לפניכם דברי תורה מעין המאורע, לכבוד היום הקדוש הזה, לכבוד המצוה היקרה במצוות כמ"ש חז"ל שכל התורה הוקשה לתפלין, שנאמר "למען תהיה תורת ה' בפיך"(שמות י"ג ט').

הסבר על התפלין

נתחיל במלת תפלין. מלה זו היא תרגום של מלת טוטפות המוזכרת בתורה "והיו לטוטפות בין עיניך תרגם אונקלוס ויהון לתפלין בין עיניך ידוע למורי, שהתפלין הם שתיים תפלה של יד ותפלה של ראש . בכל תפלה נתונים ד' פרשיות והן : א)"קדש לי כל בכור" ב) "והיה כי יביאך" (פ' בא) ג) "שמע ישראל" (פ' ואתחנן) ד) "והיה אם שמוע" (פ' עקב). התפלין של ראש מחולק בפנים לד' בתים ובכל אחד נתונה אחת הפרשיות הנ"ל. ואילו התפלה של יד אין בפנים אלא בית א' ובו נתונות ד' הפרשיות על קלף אחד.

מתוכן התפלין

מתוכן הפרשיות הללו הוא:

א') השחרור מעבדות מצרים שנאמר כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים" .

ב')זכירת יציאת מצרים "ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים".

ג') הכניסה לארץ "והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני והחיתי והאמורי והחוי והיבוסי אשר נשבע לך ולאבותיך לתת לך" .

ד') אחדות הבורא "שמע ישראל ה' אלוהנו ה' אחד".

ה') קבלת עול מלכות שמים ועול מצוות "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך".

וא"ו) חנוך הבנים לתורה ומצוות, חובה מוטלת עלינו ללמד תורה ומצוות מאבות לבנים ומהבנים לבנים עד סוף כל הדורות כמ"ש "ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם" וכן והודעתם לבניך ולבני בניך" אמרו חז"ל על פסוק "לדבר בם" בשעה שהבן מתחיל לדבר למדהו "תורה צוה לנו משה" שיהיה זה למוד דבורו מכאן אמרו כשהתינוק מתחיל לדבר אביו משיח עמו בלשון הקודש ומלמדו תורה .

ז') שכר קיום המצוות "ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש ואספת דגניך תרושך ויצהרך" "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם".

סמל התפלין

נצטוינו להניח את התפלין של יד כנגד הלב לשעבד בזה את תאוותינו החומריות לעבודתו ית', ואת של ראש נגד המוח שהוא מרכז העצבים לשעבד את מחשבותינו, חושנו וכוחותינו הרוחניות לעבודתו ית' ורצונו.

התפלה של הראש המחולק לד' בתים - כאמור – מסמל בזה את חלוקי הדעות והבדלי ההשקפות שיש בין חלקי העם וכן בין חז"ל ראשונים ואחרונים, וזה הוא בבחינת אלו ואלו דברי אלוהים חיים, וכל דעה יש לה יסוד משלה. התפלה של יד שכל ד' פרשיותיו בבית אחד ומונח על הקבורת של היד – מקום השריר העבה בזרוע העליונה, מסמל את שתוף הפעולה הדרושה לנו להיות לעם אחד כמו שכתוב "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" צריכים להיות מאוחדים כחטיבה אחת כמו שדרשו חז"ל על פסוק "את ה' האמרת היום" "וה' האמירך היום" (דברים כ"ו י"ז י"ח) א"ל הקדוש ברוך הוא לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם שנא' "שמע ישראל ה' אלוהנו וגו'" ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנא' ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" (דברי הימים א' י"ז כ"א) (בראשית רבה ואו)

לקשר עם ד' המינים של הלולב

וכן אנו מוצאים במה שצותה לנו התורה בחג הזה חג הסוכות "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלוהכם" (ויקרא כ"ג מ') שהם הארבע מינים של הלולב.

חז"ל הביעו לנו את הרעיון על זה בצורה יפה באומרם (מנחות כז.) "ארבעה מינים שבלולב שנים מהם עושים פירות , שנים מהם אינם עושים פירות , העושים פירות יהיו זקוקין לשאינם עושים פירות ושאינם עושים פירות יהיו זקוקין לעושים פירות , ואין אדם יוצא ידי חובתו בהם עד שיהיו כולם אגודה אחת, וכן ישראל נרצים לאלהים עד שיהיו כולם באגודה אחת" העושים פירות אלו לולב ואתרוג שמסמלים את תלמידי חכמים, המשכילים ואנשי מעשה, אינם עושים פירות הם ההדס וערבה המסמלים את עמי הארץ שגם הם מלאים מצוות כרמון והם עובדים את הבורא בדרכיהם המיוחדות ואנו זקוקים להם ובלעדיהם אין אנו אומה שלמה וכולנו זקוקים זה לזה.

למה קשור החג בעונת האסיף

ומעתה שדברנו על ארבעת המינים של הלולב יש לנו עוד לשאול שאלות ידועות בעניין החג הזה חג הסוכות.

א') למה צותה התורה לעשות את הסוכה ולחוג את חג הסוכות בחודש תשרי ולא בחודש ניסן שבו יצאנו ממצרים?

ב') למה קשרה התורה את החג הזה בעונת האסיף וקראה אותו בשם "חג – האסיף" על שם העונה, והדגישה את תאריך העונה מחוץ לתאריך המדויק של החודש והיום? כמו שמצינו בכמה מקומות. "וחג האסיף בצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה" (שמות כ"ג ט"ז) "חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך" (דברים ט"ז י"ג) .

אלא יש כאן מוסר הסכל ותיקון חברתי שבאה התורה לאמר דוקא בשעה שאתה אוסף את יבולך, ומשתכר יפה, ואתה רואה ברכה בעמלך, ושמח בברכה ששלח לך ה', אז צא לסוכה, צא מדירתך הקבע לסוכה של עראי, כדי שתרגיש בעצמך במצבו של עני ואביון שכל ימיו הוא בדירת עראי, ואז לא תתעלם ממנו להעניק לו ממה שחננך השם ממטב שדך .

החורף ממשמש ובא צרכיו של עני מרובים ודאגותיו מרובות, הענק תעניק לו, כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלוהך.

גם הנביא עמוס צפה לחג הזה מראשית עד אחרית הימים כמו שכתוב (עמוס ט' א') "ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת וגדרתי את פרציהן והריסותיו אקים ובניתיה כימי עולם"

ברכה ותודה למוזמנים

ועתה ברכתי ותודתי נתונה לכם רבותי, בשם כל המשפחה ובשמי על השתתפותכם בשמחתנו זו. נכחותכם מלאה את לבנו שמחה וגיל. ואני תפלה שתזכו לראות בשמחות בניכם ותהנו מפרי עמלכם אלו הבנים וכולנו נזכה לדור הנאמר בו "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (ישעיה י"א ט')

איחולים לבר-מצוה

אני תקוה שחתן הבר-מצוה יקיים את הבטחתו שהבטיח להיות בן נאמן ויהיה לתפארת למשפחה ונאמן למולדת ויקויים בו מה שנאמר ביוסף "ויהי יוסף איש מצליח וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו".

סיום

אני מסיים במאמר חז"ל (מגילה ט"ז) על פסוק ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר" (אסתר ח' ט"ז) אמר רב יהודה אורה זו תורה וכן הוא אומר "כי נר מצוה ותורה אור" שמחה זה יום טוב וכן הוא אומר "ושמחת בחגך" ששון זו מילה וכן הוא אומר "שש אנוכי על אמרתך" ויקר אלו תפלין וכן הוא אומר "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" ותניא ר' אליעזר הגדול אומר אלו תפלין שבראש

ברוך ה' ותודה לאל כעת יש לנו כמעט הכל. אורה זו תורה, עסקנו בתורה שמחה זו שמחת החג שאנו נמצאים בתוכו ויקר זו תפלין שאנו עסוקים בו לכבוד הבר-מצוה חסר לנו ששון זו מילה. תפילה לאל עליון שהמארחים שלנו בעל הבית ורעיתו יחזקאל ונעמי זוגתו וכל הזקוקים למצות המילה יזכו בקרוב למצוה זו ואז "ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה" .

ויקויים בנו "וראה בנים לבניך שלום על ישראל" וה' יברך את עמו בשלום אמן.

תזכו לשנים רבות חג שמח וגמר חתימה טובה לכם ונזכה לגאולה שלמה לבנין בית המקדש במהרה בימינו , אמן .

בס"ד

סיום מסכת מגילה

נאמתי ביום א' בשבת ערב נר שמיני של חנוכה א' טבת תשמ"ב  27.12.81

מורי ורבותי

כבוד הרבנים האורחים . כבוד יו"ר המועצה הדתית וחבריו, אורחים נכבדים ועסקני צבור, כבוד מר יוסף עיני האחראי של ביה"כ, כבוד חברי וידידי בלמודים, קבל נכבד.

כעת אנו מסובין בסעודת מצוה של סיום מסכת מגילה, התחלנו בה ביום שני בשבת 19 לחודש מרחשון התשל"ח והיום מסיבת סיומה, אנו כורעים ומשתחווים לה' שזכנו להתחיל ולסיים מסכת זו ומה שקדם לה, סעודת סיום המסכת היא סעודת מצוה, ומנהג זה היה מימי חכמי התלמוד, כדאיתא (במסכת שבת דף קי"ח קי"ט) "אמר אביי יבא עלי – לשון שבועה – כשאני רואה ת"ח שסיים מסכת אני עושה יו"ט לחכמים, ומכאן הוא המנהג לעשות סעודה לסיום מסכת.

תודה לאל שזכנו להקצות חלק מזמננו ללמוד התורה שהיא חיינו ואורך ימינו.

רבותי, חז"ל הפליגו בשבחה של תורה בכמה מקומות, באומרם (אבות פ' א') על ג' דברים העולם עומד, על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות חסדים. אלמלא תורה לא נבראו שמים וארץ שנא' "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי" (פסחים ס"ח:) גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא שנא' "כי חיים הם למוצאיהם" (אבות פ' ו'). אלו דברים שאדם אוכל פרותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא כבוד אב ואם, גמילות חסדים, הבאת שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו ותלמוד תורה כנגד כולם. (פאה א')

עוד אמרו (במסכת מגילה דף ט"ז) גדול תלמוד תורה יותר מכבוד אב ואם. גדול ת"ת יותר מבנין ביהמ"ק, גדול ת"ת יותר מהצלת נפשות, גדול ת"ת יותר מכהונה ומלכות. עוד אמרו חז"ל (מגילה ג') על פסוק "ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עניו וירא והנה איש עומד לנגדו, וחרבו שלופה בידו, וילך יהושע אליו ויאמר לו, הלנו אתה אם לצרנו, ויאמר לא כי אני שר צבא ה' אני עתה באתי, ויפול יהושע על פניו ארצה". חז"ל דרשו את זה כך, אמר המלאך ליהושע, אמש בטלתם תמיד של בין הערבים, ועתה בטלתם ת"ת – שתי עבירות עשיתם – א"ל יהושע למלאך על איזה מהם באתה? א"ל המלאך על של עתה. באתי, על עוון ביטול תורה באתי, מיד וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק, א"ר יוחנן מלמד שלן בעומקה של הלכה. מכאן אנו למדים שאפילו בזמן מלחמה וכבוש הארץ חייב אדם בלמוד התורה. כמ"ש חז"ל על פסוק "עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלים". לא עמדו רגלינו במלחמה אלא בזכות שעירך ירושלים, שערים המצויינים בהלכה. הקב"ה הקפיד על יהושע כ"כ אפילו בזמן שהוא טרוד במלחמה של כבוש הארץ, מפני שיהושע נתברך בלמוד התורה יותר מכל אדם, כמ"ש חז"ל א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן, ראה הקב"ה את יהושע שדברי תורה חביבים עליו ביותר כמ"ש (שמות ל"ג: 11) "ומשרתו יהושע בין נון נער לא ימיש מתוך האוהל" זה אוהלה של תורה אל הקב"ה, יהושע כ"ב חביבים עליך ד"ת, "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה". (יהושע א': 4).

עוד אמרו חז"ל (שבת פ"ז:) א"ר יוחנן, לעולם אל ימנע אדם את עצמו מבית המדרש ומדברי תורה אפילו בשעת מיתה, שנא' "זאת התורה, אדם כי ימות באוהל" באוהלה של תורה, שאפילו בשעת מיתה תהא עוסק בתורה.

ועוד בהרבה מקומות הטיבו חז"ל לתאר לנו את גודל חיוב למוד התורה באומרם תחילת דינו של אדם שואלים אותו, קבעת עתים לתורה, ונשאת ונתת באמונה, צפית לישועה? אדם שלא לומד לא יכול להבחין בין מותר לאסור, בין טהור לטמא, בין כשר לפסול, הוא עלול לעשות את ההפך, למוד התורה מחדיר באדם קדושה ויראת שמים, כמ"ש חז"ל "אור שבה מחזירם למוטב".

וכן איתא בזוהר הקדוש (פ' צו דף ל"ה ע"א) וז"ל מאן דלעי באוריתא, לא צריך לא לקרבין ולא לעלוון דהא אוריתא עדיף מכולא. התרגום לעברית – הלומד תורה לא צריך לא לקרבנות ולא לעולות התורה עדיפה מכולם.

ולכן הגזירה שנגזרה על אבותינו בימי מרדכי ואסתר שעליה מסופר במגילת אסתר. היתה בגלל שעזבו את ברית ה' ותורתו, קלקלו את דרכם. הסיחו דעתם מחורבן ביהמ"ק, שתו בסעודת אחשורוש, השתכרו ביין נסך, פנו עורף לתורה ומצוותיה. כדאיתא במדרש א"ר ישמעאל שמונה עשר אלף וחמש מאות איש הלכו למשתה שעשה אחשורוש, אכלו, שתו, נשתכרו, קלקלו הסיחו דעתם מחורבן ביהמ"ק, מיד עמד השטן לפני הקב"ה א"ל רבש"ע עד מתי תדבק באומה זו? א"ל הקב"ה התורה מה תהא עליה, אל השטן תן אותה לעליונים מיד אמר ה' לשטן הביא מגילה ואכתוב עליה כליה, הלך השטן והביא מגילה וכתב וחתם, באותה שעה רץ אליהו הנביא ז"ל אצל האבות והודיע להם על הגזירה, אמרו לו האבות הקדושים, אם  נתתמה הגזירה מה אנו יכולים לעשות, הלך אצל משה שעל ידו נתנה התורה א"ל, רועה נאמן כמה פעמים עמדת בפרץ ובטלת גזרות לבלתי השחית, התענה על הצרה הזאת? א"ל משה יש לכם אדם כשר בצור לך והודיעו שיעמוד בתפילה משם, ואני מכאן ותתבטל הגזירה, מיד הלך והודיע למרדכי, וז"ש ומרדכי ידע את את כל אשר נעשה, וילבש שק ואפר, ויצא בתוך העיר ויצעק צעקה גדולה ומרה. השי"ת שמע צעקתו ותפילתו וקרע את רוע הגזירה של המן הרשע.

ועתה אפשר לפרש בדרך רמז את מה שכתוב בסוף מסכת מגילה שעכשיו אנו חוגגים את סיומה, וז"ל הדרך עלך בני העיר וסליקא לה מסכת מגילה ז"א אם יש לנו אנשים העומדים בפרץ בעת צרה כמו שעשה מרדכי ויצא בתוך העיר אם יש לנו בני עיר כאלה אז וסליקה לה מסכת מגילה אז תסתלק ותקרע הגזירה. הנכתבת בצורת מגילה כמו שהיה בימי מרדכי ואסתר.

וכאשר נקרע רוע הגזירה ונהפך הגלגל על שונאי ישראל, והיהודים שלטו בשונאיהם ויעשו בהם כרצונם, אז בקע אור התורה, ונהפך מאבל ליום טוב, כמ"ש ליהודים היתה אורה ושמחה, וששון ויקר", חז"ל דרשו אורה זו תורה, כמ"ש "כי נר מצוה ותורה אור", שמחה זה יום טוב כמ"ש "ושמחת בחגיך", ששון זו מילה וכן הוא אומר "שש אנוכי על אמרתך", שנצטוה אברהם אבינו ע"ה על המילה באמירה כמ"ש "ויאמר אלהים אל אברהם ואתה את בריתי תשמור, אתה וזרעך אחריך". ויקר אלו תפילין, וכן הוא אומר "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" ותניא רבי אלעזר הגדול אומר אלו תפלין שבראש (מגילה ט"ז(

אני תפילה שהשם יתברך יברך בגאולה שלמה, בזכות למוד התורה והמחזיקים בה, ובכללם מר יוסף עיני, שהוא לא חושך כוח בכדי לעזור בקיום למוד התורה, זכות התורה יגן בעדו ובעד משפחתו, ויזכה לבריאות שלמה והרבה נחת.

גם אלה יעמדו על הברכה החברים המשתתפים בלמוד הגמרא ובשאר הלמודים שיזכו לאורך ימים טובים ובריאות, "עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו". השי"ת יפתח לבנו בתורתו, ושים בלבנו אהבתו ויראתו.

בזכות התורה ומצותיה, נזכה לגאולה שלמה. בביאת המשיח ולבנין ביהמ"ק.

בעזרת השם אנו מתחילים במסכת סוכה, ה' יפרוס עלינו סוכת שלומו – בימינו תיוושע יהודה ועם ישראל ישכון לבטח, אמן.